אלה הגבאים גם כן הן עמי הארץ *נראה דזה טעות המעתיק וצ"ל כמו בר"ש וברע"ב (והעיקר אצלנו שהן ממשכנין על הצדקה ואפי' בע"ש) ואם באו אל הבית לקחת המשכון טימאו לכל מה שבבית אלא אם יהיה עמהם עובד כוכבים וסבת זה מה שזכרו בתוספת' מפני שאימת עובד כוכבים עליהם ולא ישלחו ידיהן וכבר התבאר בתוספתא שהגבאים אם לא יהי' המשכון בידיהם ולא היה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר [ואם היו אחרים מעידים שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו] אמנם הגנבים אשר דרכם לבד הוא אשר בחזקת טומאה לפי שהן לא ירצו בלכתן בבית עדים: אם היה עובד כוכבי' עמהם אשר הוא כזב לכל דבריו ומטמא משכב ומושב או אשה הנה כל מה שבבית בחזקת טומאה אפילו המשכבות והמושבות:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו. וכו' כך הנוסחא בס"א וכן העתיקוה הר"ב והר"ש. ומ"ש הר"ב דמרתתי מן הכנעני שמא יענישם כו' דמיירי בכנעני חשוב שאימתו מוטלת עליהן הכי איתא בגמ' פ"ג דחגיגה דף כ"ו אבל נוסחת הרמב"ם היא כנוסחת הספר. דגרס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וביאר הטעם בשם התוספתא. מפני שאימת הכנעני עליהן ולא ישלחו ידיהן. וכתב עוד שהתבאר בתוספתא שהגבאים אם לא יהיה המשכון בידיהם. ולא יהיה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית. ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו. נאמנים. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (ואם היו אחרים מעידים שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו) ע"כ. והיינו דדייקי' למתני נאמנים לומר נכנסנו כלומר שהם האומרים נכנסנו. ואין כאן אחרים מעידים שנכנסו. ור"ש הביא התוספתא. וכתב עלה שיש בה ט"ס. ולשיטת הרמב"ם היא נכונה ואין בה טעות:
וכן הגנבים כו'. כך הוא בנ"א. וכך שנוי במ"ו פ"ג דחגיגה:
או אשה. פי' הר"ב דשמא היא נדה או זבה משא"כ באיש שאינו רגיל בזיבות כמו האשה. כדפי' הר"ב בפ"ה משנה ח':
כך פי' הר"ש. ונ"ל דהאי אם יש עמהן וכו'. אינו לשון אפילו. ולהיות נמשך אסיפא אלא ארישא קאי דמדקאמר ברישא כל הבית טמא. דפשטותא דליישנא משמע טפי דגם משכבות וכלי חרס המיקף צמיד פתיל טמאין. דאע"ג דבמשנה ב' ג' ד' תני ג"כ הבית טמא. והתם ע"כ המשכבות וכלי חרס לא נטמאו מדרס הכא שאני דמדמחלק במשנה ה' בין שאר דברים למשכבות. וכ"כ מחלק בגנבים בסיפא דמשנתינו. ש"מ דהא דנקט הכא באמצע הבית טמא. היינו גם משכבות וכלי חרס שבתוך הבית להכי מסיים תנא דדוקא אם יש עמהן כנעני דאז חיישינן שמא ישבו על המשכבות או הסיטו. והדר קאמר עלה דאפ"ה נאמנים לומר וכו'. ומה דמסיק בסוף וקאמר ומה הן מטמאין וכו'. אגנבים לחודא קאי. דרובן ישראל נינהו [כע"ז ד"ע ע"א ועי' הרא"ש שם ותוס' ב"ב נ"ה ב' ד"ה ר"א קדמאי שכתבו דרק בפומבדיתא רוב גנבי ישראל]. מיהו לגי' הש"ס [חגיגה כ"ו א] דגרס אם יש עמהן כנעני נאמנים וכו' ע"כ צ"ל דנקט אם משום סיפא דאין נאמנים. לאשמעינן דדוקא ביש וכו' אין נאמנים לומר נכנסנו ולא נגענו ולא מהמני במגו דלא נכנסנו. מדהו"ל מגו במקום עדים. דאנן סהדי דמשום דמרתתו מהכנעני ודאי משמשו הא באין עמהן כנעני נאמנים לומר גם לא נגענו [וע' רבינו תוי"ט נזיר פ"ה מ"ש בשם הרמב"ם]. והא דלא הודיענו תנא בהגבאים כשאין עמהן כנענים מה דינן. י"ל אי משום דהכי אורחא שאין מאמינים לישראל שיחפש היטב אצל ישראל חבירו למשכנו ואי משום דכבר שמעינן כן ממשנה ה'. וגם מגנבים דסיפא וגם מדיוקא דבבא דגבאים גופה כבר שמעינן כן דהא באין עמהן כנעני אין המשכבות וכלי חרס נטמאו ולהכי לא חש תנא להאריך. וא"ת עכ"פ האיך יטמאו הכנעני או הגנבים לקמן בסיפא את המשכבות. הרי אפילו זב ממש אינו מטמא מדרס משכב שאינו שלו [כב"ק ס"ו ב']. י"ל דרק מטומאה דאורייתא נתמעט משכב שאינו שלו. אבל עכ"פ נעשה מדרס מדרבנן [תוס' שם ד"ה דגזל]. אולם להרמב"ם [פכ"ד מכלים ה"ז] דמדנתמעט בקרא טהור לגמרי. צ"ל דדוקא גזול או גנוב וקודם יאוש נתמעט. דמדגזל או גנב המשכב. בוודאי בעה"ב מקפיד שלא ישב עליו הגזלן והגנב. אבל בכל משכב אין דרך בני אדם להקפיד בישב עליו מי שאינו שלו. וכדידיה דמי בשעת הישיבה וא"כ ה"נ כיון שהגבאים והגנבים לא לקחו עמם המשכב כאדם אחר דמו לגבי המשכב שאין דרך בני אדם להקפיד על ישיבתן עליו. ועושהו מדרס. ואע"ג דמסתמא לא ניחא ליה שישב עלייו הממשכן והגנב. הרי גם בלא זה לא ניחא ליה שישב עליו שום זב ויטמא משכבו. ואפ"ה מדעכ"פ אין דרך להקפיד בישיבה עצמה. כדידיה דמי ועושהו מדרס וכ"ש הכא דהו"ל ניחא ליה שישב עליו הממשכן והגנב דבאותו שעה לא ימשמשו כליו. אבל רק כשישב עליו זר בחזקת שלו. וכגון גזלן בישיבה כזו וודאי דרך להקפיד. ואין הגזלן עושהו מדרס [ועי' רבינו משל"מ שם]:
