טְהָרוֹת ה׳ · ו׳

שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, אָכַל אֶת אַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ, טְהוֹרִין. וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, טְמֵאִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְמֵאִים:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה טְהָרוֹת ה׳ ו׳, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

שני שבילין אחד טמא. שאחד מהן קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו, ואין עובר בו שלא יאהיל:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר קדם לך בפרק שקודם זה שספק דברי סופרים טהור ושאם נסתפק אם אכל אוכלים טמאים אם לא שהוא טהור ומחלוקתן ג"כ פה בבא להשאל עליו ועל חבירו כמו שביארנו במה שקדם ודע שאין הבדל בין טומאה חמורה לטומאה קלה בכמו אלה הספיקות והלכה כר' יוסי:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת ה׳ ו׳

א׳
ועצם מן הנבלה דטהור לגמרי:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת ה׳ ו׳

א׳
ונ"ל דלדבריו שם צריך לחלק. דדוקא בנגע באדם בר דעת. ואין הנוגע יודע אם טמא או טהור הי' פליגי במשנתנו. אבל בדבר שאינו בר דעת. כ"ע מודו דטהור בספק מגע. וכמ"ש לעיל סי' צ'. דו"ק. וכדברי רבינו מ"ל נ"ל דהרי דוקא ביש כאן ודאי טומאה מד"ס מטמאי רבנן בוודאי מגע [כלעיל פ"ד מ"ה ומ"ו]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913