טְהָרוֹת ד׳ · ג׳

לבין המפתחות טמאות:

ונ"ל דקמ"ל הך בבא סמוך לבבא דלעיל. דאף דהכא הטומאה היה לה מקום בין דנימא שהיה השרץ בבור ובין דנימא שהיה בהדלי הרי היה לה מקום דהרי נח שם. ותו דגם הנוגעים דהיינו הדליים האחרים. היו בעת ספיקת טומאתן בידי אדם שדולה אותן מהבור. וא"כ הו"ל לדונם כיש בו דל"ש בהדליים. אפ"ה טהורים. ומטעם דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. דהיינו מדלי א' לחבירו. מיהו ג' חילוקי דינים יש בהחזקת טומאה. א) ממקום למקום אין מחזיקין טומאה כלל. כגון שלקח מטהרות שהן תוך כלי א'. ונתן לתוך כלי ב. ונמצא אח"כ טומאה תוך הטהרות שבכלי ב. אין מחזיקין לומר שכבר היה הטומאה תוך הטהרות כשעדיין היו תוך כלי א וא"כ יהיו גם הטהרות שנשארו בהכלי א טמאים. אלא אמרינן דבהכלי הב' נפלה הטומאה והטהרות שבכלי א נשארו בטהרתן. ב) מזמן לזמן מחזיקין טומאה. אף לשרוף את התרומה. וכגון בענין הנ"ל. ונמצא הטומאה בהכלי א אחר שלקחו משם קצת טהרות לתוך כלי ב מחזיקין שכבר היה השרץ תיך כלי א באותו זמן שלקח מתוכו הטהרות לתוך כלי ב. ונמצא שגם הטהרות שתוך כלי ב נטמאו וישרפו. ג) ובמעורב מזמן לזמן עם מקום למקום. וכגון בעובדא הנ"ל שמצא השרץ בכלי א. והרי בכה"ג ראוי לטמא הטהרות שבכלי ב מדהו"ל החזקט"ו שמזמן לזמן. אבל כאן אירע דבר ביני ביני דהיינו שבין זמן לקיחת הטהרות מתוך כלי א לתוך כלי ב ובין זמן מציאת הטומאה בתוך כלי א טלטלו כלי א ממקום למקום ובמקום השני נמצא הטומאה תוך כלי א אז מחזקינן טומאה להטהרות שתוך כלי ב רק לתלות אבל לא לשרוף. [ועיין ראב"ד פי"ז מאהט"ו]. ודוקא בששני מיני החזקט"ו הן בגוף א. אבל אם כשמצא הטומאה בגוף א טלטל רק גוף ב ביני ביני ממקום למקום. אפ"ה כיון שהחזקט"ו שמזמן לזמן הוא בגוף א. והחזקט"ו שממקום למקום. הוא בגוף ב. בכה"ג מחזקט"ו שנמצא בגוף א לטמא גם טהרות שבגוף ב אפילו לשרפן, ודוק: