טְהָרוֹת ב׳ · ג׳

הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּחֻלִּין, טָמֵא וּמְטַמֵּא. הַשֵּׁנִי פּוֹסֵל וְלֹא מְטַמֵּא. וְהַשְּׁלִישִׁי נֶאֱכָל בִּנְזִיד הַדָּמַע:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה טְהָרוֹת ב׳ ג׳, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

נגעה. בידים מסואבות שפוסלים את התרומה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול ודע זה ודע גם כן שהטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו פוסל ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל וידענו שהשני שבחולין טמא מאמרו (ויקרא י״א:ל״ג) וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני ואמר הש"י יטמא ולא יהיה בחולין שלישי לעולם ולשון הגמרא שאין שני עושה שלישי בחולין וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (ד' ל.) ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכן יתבאר בגמרא חולין (ד' לה.). ונזיד הדמע הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא דמע כמו שאמר (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר וכבר התנה בש"ס (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבא ממנו כזי' בכדי א"פ ולזה מותר למעוט שיעור התרומה אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכ' אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומ' אין ראוי לו לאכול התרומ' אע"פ שלא יפסול אות' בנגיע' ובי"ב מזבחי' (דף צט:) אמרו שלישי של תרומ' עצמה אסור לאכול ומותר ליגע באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיע' לא עבוד רבנן מעלה ושמור אלו העקרי':

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

השני פוסל. טעמא במשנה ב' פ"ה דסוטה. וע"ש:

והשלישי נאכל בנזיד הדמע. כתב הר"ב דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס. דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית. ואין שום אכילה מצטרפת בין כזית דכל איסורין. בין ככותבת ליה"כ. אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי א"פ. שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים. רש"י פרק ב' דחולין דף ל"ה. ועל אכילת החולין טמאים לא הוזהרו אפילו הכהנים הר"ש ותוס' דחולין:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת ב׳ ג׳

א׳
ונגעה בידים מסואבות:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת ב׳ ג׳

א׳
וא"ת היכי קא יליף ר"א מנבלת עוף טהור. מדלא מצינו שיהא האוכל קיל מהמאכל. אמאי לא נימא נבלה יוכיח. שהיא עצמה אהט"ו. והאוכלה קיל מינה שאינו נעשה אלא ראשון לטומאה. ואת"ל התם לאו משום אכילה מטמאינן לי'. רק כשהיתה בפיו נטמא משום משא נבלה. ואפילו חזר ופלטה ולא בלעה כבר נעשה ראשון. עכ"פ ק"ל דכיון דר"א מנבלת עוף טהור יליף. נילף מינה ומינה. שיהיה האוכל חמור מהמאכל. דהיינו לגמרי כאוכל נבלת עוף טהור. או נימא דבין שאכל מאכל ראשון שני או שלישי בשעה שהמאכל בביה"בל של האוכל יהיה אב. ואח"כ יהיה ראשון. בדוגמת נבלת עוף טהור. וי"ל דכיון דכל עיקר הטומאה שגזרו באוכל מאכל ראשון שני שלישי הוא רק מחשש שבעודה בפיו ישתה תרומה. א"כ כדי להזהר מהך חשש די לן בזה שנעשהו טמא. ולא ישתה תו תרומה. אבל למה נחמיר עליו שיהיה יותר טמא מהטומאה עצמו שאכל. ואת"ל א"כ הוה סגי לן נמי למימר דבין שאכל ראשון שני או שלישי. יתהווה שני. דאז תו אין חשש שיאכל או ישתה תרומה. י"ל דכבר הקשו כן תוס' [חולין לג"ב ד"ה האוכל]. ותירצו דר"א השוה מדותיו. שיהי' תמיד האוכל כמאכל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · טְהָרוֹת ב׳ ג׳

א׳
בהרע"ב ד"ה והשלישי. ה"ק ואם כו' כגון שנעשו עט"ת. לכאורה נראה דגם המציעתא ע"כ מיירי בשנעשו עט"ת. דחולין גרידא הרי טהרתן טמאה היא אצל תרומה ואף השני חיישינן שמא ראשון הוא ומטמא:
נחלת הכלל · Vilna Edition