הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁאֵינָה דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:

החליל. הרבה מיני זמר היו שם, ועל שם שחליל קולו נשמע יותר מן האחרים נקראו כולם על שמו:

החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה כו':חליל הוא כלי מכלי שיר הנקרא בלשון ערבי מזמא"ר והיו שם מינים רבים מכלי הניגון אבל לפי שזה הוא העיקר השיר נתייחס אליו.

ובית השואבה שם המקום שהיו מתקנין לשמחה וקראו לו זה השם משום ושאבתם מים בששון:

החליל. עיין משנה ג' פרק ג' דבכורים. ומ"ש הר"ב הרבה מיני זמר היו שם לקמן במשנה ד':

של בית השואבה. שם המקום שהיו מתקנים לשמחה. הרמב"ם:

שאינה דוחה כו'. הא דלא קתני כיצד יו"ט שחל להיות כו' כבפירקין דלעיל. משום דבעי למסמך ולמימר חליל של בית השואבה. דדייק מיניה בגמרא האי הוא דלא דחי. הא דקרבן דחי. תוס' [*ועיין במשנה ג' פ"ב דערובין]:

לא את השבת ולא את היום טוב. אע"ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יתקן כלי שיר. כמו לא מספקים. ולא מטפחים. דמשנה ב' פ"ה דביצה וקיי"ל [בפרק בתרא דערובין] דאין שבות במקדש. בית השואבה שאני. כדאמרינן בגמרא שאינה אלא משום שמחה יתרה. תוספת: