וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. הַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, מִרְפֶּסֶת. הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק. הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בַיִת עַל מְכוֹנוֹ, לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן, לֹא הָיָה חוֹזֵר:

הגפת תריסין. הכאת המגינים זו בזו להשמיע קול ולאיים:

ואלו שאינן חוזרין הבונה בית שער אכסדרה כו': כתוב בתורה אשר בנה בית ר"ל בנה בית הראוי לדירה [לדור]. ואמר אשר לקח אשה אשה שלקחה לפי מה שמחייב הדין. ובית לבנים בשרון מפני שמחדשין אותו פעמיים בשבוע. ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' אליעזר:

בית שער. בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח. רש"י. כלומר ואינו ראוי לדירה אלא להסתופף לפי שעה:

מרפסת. מפורש בפירוש משנה ג' פ"ח דעירובין:

אלמנה לכ"ג וכו'. פי' הר"ב דכתיב ולא לקחה וכו' ואע"ג דבאלמנה לכ"ג כתיב (ויקרא כ"א) לא יקח [*וקיחה היינו קדושין. רש"י] אפ"ה אינו לוקה עד שיבעול [כדרבה] דאמר רבה כו' ומתני' אפילו כר"י הגלילי [דמתני' ה'] דאמר הירא ורך הלבב זה המתירא מעבירות **) שבידו [*הכא אין עבירה בקדושיה אע"ג דכתיב לא יקח דקרא הא טעמא קאמר ולא יחלל ופירש"י עד שיביא זרעו או האשה לידי חלול וממזרת ונתינה אין עבירה בקדושיה דלא כתיב בהו לא יקח אלא לא יבא ולא יתחתן. ע"כ]. וכדאי' בגמ':

וחלוצה לכהן הדיוט. לכאורה יהיה חוזר שהרי מדברי סופרים היא החלוצה לכהן הדיוט ולא שנאה אלא משום אשגרת לישן. וכמ"ש במ"ג פ"ט דיבמות. אבל הרמב"ם העתיקה בפ"ז מה' מלכים. ונראה דס"ל דאינו חוזר מד"ס. דהא במלחמת הרשות היא כדתנן בסוף פרקין. ועמ"ש רפ"ד: