רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם כו': צריך שייחד אותם לפי שנאמר והוא עד עד שייחד את עדיו:
נחלת הכלל
שְׁבוּעוֹת ד׳ · י׳
עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לָהֶם:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה שְׁבוּעוֹת ד׳ י׳, מתוך מסכת שְׁבוּעוֹת שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תפארת ישראל - יכין · שְׁבוּעוֹת ד׳ י׳
א׳
ואינן חייבין על שגגתה דאע"ג דבחלב ושאר חייבי חטאת אפילו לא ידע מעולם שזה חטא או שהיה תינוק שנשבה בין האומות ולא ידע מעולם מישראל ודתם, אפ"ה לכשידע שחטא מביא חטאת על כל חטא וחטא, וכ"ש בשכח דחייב, [כרמב"ם פ"ב משגגות ה"ו]. בשבועות שאני דכתיב ביה אדם בשבועה דצריך אדם עם ידיעה, להכי פטור מקרבן, כשסבורין ששבועה זו מותרת לגמרי. ומכ"ש כששכחו העדות בשעת שבועה [ותמיהני מאד למה לא תני נמי כה"ג גבי בטוי לעיל פ"ג מ"ז. [ועי' מש"כ בהקדמת פ"ג סי' א']. ובשלמא לרש"י שם יש ליישב קצת, דמשום דעכ"פ בלהבא חייב בבטוי על שגגתה גרידתא, אבל לרמב"ם שהבאתי שם דגם בלהבא פטור בבטוי בשגגתה גרידתא קשיא וצ"ע]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913