שְׁבוּעוֹת ג׳ · י״א

שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. אַחַת זוֹ, וְאַחַת זוֹ, הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, חַיָּב. כֵּיצַד. אָמַר, לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הֵנָחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה שְׁבוּעוֹת ג׳ י״א, מתוך מסכת שְׁבוּעוֹת שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים כו': אמנם זכר אנשים ונשים ושאר החילוקים לפי שרוצה לזכור אחר כן שבועת העדות שאין נשים חייבות ולא קרובים ולא פסולין ואפי' ענו אמן כמו שנבאר בפ' שאחר זה:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · שְׁבוּעוֹת ג׳ י״א

א׳
חייב על כל אחת ואחת קמ"ל הך בבא. מדמיירי שהפצירו בו שישתה כולם, ומדהול"ל שבועה שלא אשתה, ותו לא' ומדפירש כל א', ש"מ דכוונתו לחלק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913