שְׁקָלִים ז׳ · ה׳

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה שְׁקָלִים ז׳ ה׳, מתוך מסכת שְׁקָלִים שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

בראשונה היו ממשכנים כו':ממשכנים את מוצאיה ענינו שהיו ממשכנים מוצא העולה עד שיביא נסכים המחויבים לאותו המין:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

נסכיה. פי' הר"ב שלשה עשרונים וכו' והה"נ השמן והיין הראוי להן [*ועיין מה שכתבתי ברפ"ה]:

משל צבור. ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה רמב"ם. סוף פרקין. וכן כתב הר"ב לקמן גבי קינין ורש"י פרק ד' דמנחות לענין חביתין וכתב בכ"מ בפרק ד' מהלכות שקלים לפי שאלו בכלל מה ששנינו בריש פרק ד' שכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · שְׁקָלִים ז׳ ה׳

א׳
מחצה למחצה יפלו ללבונה דלבונה עצמה קרבן, משא"כ עצים הן רק מכשירי קרבן. והא דלא נקט נמי בין לבונה לזהב. י"ל משום דכל שנדר זהב מסתמא מביא דינר זהב ממש ולא פרוטות בשווי דינר זהב ועי"ז לא מחלף עם דמי לבונה. מיהו מדלא נקט נמי בין גוזלי לעצים, ש"מ דהנך שופרות זוגי זוגי היו קיימי בעזרה, דהיינו חדתין ועתיקין, קינין וגוזלין, עצים ולבונה, וזהב כל חד וחד במקום אחר בפינה אחרת, באופן דליכא לספוקי בכל חד רק בבר זוגיה, וכן מסתבר דהרי השופרות של השקלים, הרי נגבים מהגבאים, וע"כ שבלשכה היו עומדים [כלעיל פ"ג] משא"כ שאר השופרות שכל מי שירצה נותן לתוכן מסתמא במקום גלוי עמדו:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · שְׁקָלִים ז׳ ה׳

א׳
תוי"ט ד"ה משל צבור וכ"כ הר"ב לקמן גבי קינין. ה"ל להביא מן דהקודם שכן פי' בחביתי כה"ג:
נחלת הכלל · Vilna Edition