שְׁקָלִים ד׳ · ז׳ ניקוד האזנה
הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, שָׁמַעְתִּי כְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
הטקסט מוצג עם ניקוד
משנה שְׁקָלִים ד׳ ז׳, מתוך מסכת שְׁקָלִים שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
קראו את כל הפרק ← המשנה הבאה: שְׁקָלִים ד׳ ח׳ כל המפרשים
רמב״ם רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12 המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה כו': ר"א סובר סתם הקדשות לבדק הבית ור' יהושע אומר שהוא כן אלא מה שאמר כי מה שאפשר להקדיש בעינו להקריבו במזבח שיקריב והיה כלו כליל והיא העולה וראה ר"ע דברי ר"א על דברי רבי יהושע כי רבי יהושע חלק דברו ונתן סתם הקדשות קצתו לבדק הבית ומקצתו למזבח וא"ר פפייס כי מי שהקדוש לבדק הבית בפירוש שהדין בו כדברי ר"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר"ע והלכה כר"ע:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין רש״ש א׳
ולשון של זהורית צמר סרוק כלשון בצבע קארמזין שמשליכין לתוך שריפת הפרה, וה"ה העץ ארז ואזוב שמשליכין לשריפתה רק מדכרוכין תוך הזהורית להכי כלל לכולהו ע"ש הזהורית. וי"א דהכא מיירי בל' זהורית שבראש שעיר שעלה גורלו לה' [ת"י יומא דס"ז ד"ה חולק]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · שְׁקָלִים ד׳ ז׳ א׳
בתו"ח על הרע"ב בד"ה שהמקדיש בפירוש. והכ"מ לא העיר בזה [נ"ב עי' לח"מ הל' מעשה הקרבנות פ"ה הל"א כ"א. מהגרמ"ש:]
נחלת הכלל · Vilna Edition