שְׁקָלִים ד׳ · ד׳

שומר חנם. ואע״ג דקנה אותם מן ההפקר כששמרם חנם והביאם והרי הן שלו, רבי יוסי סבר דקרבן יחיד משתנה לקרבן צבור:

מותר התרומה מה היו עושין כו':כבר קדם לך כי ר' ישמעאל סבר כי מותר שירי הלשכה שלוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ויהיה שכרם להקדש אותו השכר הוא שקוראין אותו מותר פי' ר"ל כי אותו הדבר שהרויח בהן ניתוסף על דמיו ועוד נבאר לך בפרק שלאחר זה כי הנסכים היה הקדש משתכר בהם והיה מתקבץ ממנו דמים יתירים והם הנקראין מותר נסכים. וקיץ שם לימות החמה. בקיץ ובחורף. ופירות הקיץ ר"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותם ואוכלין אותם בני אדם תוספת על סעודתו ומפני זה נקראו הקרבנות הקרבין על המזבח יותר על החיוב קיץ המזבח והם כולם עולות נדבה והן משל צבור:

ואמרם זה וזה לא היו מודין בפירות ר"ל ר"ע ור' חנינא לא היו מודים לו בשכר יינות שמנים וסלתות לפי שהם אומרים אין משתכרים בשל הקדש כאשר קדם ופסק ההלכה בכל זה אמרם תנאי ב"ד על המותרות שיקריבו עולות:

לקיץ המזבח. פי' הר"ב כמו שדרך בני אדם כו'. וז"ל הרמב"ם וקיץ שם לימו' חמה [מל'] בקיץ ובחורף [יהיה] ופירות*) הקיץ ר"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותן ואוכלין כו':

מותר תרומה לכלי שרת. כתב הר"ב מקרא דריש ליה דכתיב ואת שאר וכו' ואיזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה. ואע"ג דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים. משני לה בגמ' דפרק שני דייני דדריש ה' דהכסף כסף הראשון. כלומר שנתרם ולוקח ראשון מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת ולעיל מהך פריך בגמרא דהא כתיב במלכים (ב' יב) אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' כי לעושי המלאכה יתנוהו. קשו קראי אהדדי ל"ק כאן שגבו לבדק הבית והותירו. לב ב"ד מתנה עליהן לעשות מהמותר כלי שרת. כאן שגבו ולא הותירו:

מותר נסכים. פירש הר"ב גזברי ההקדש היו ממציאין כו' ואם קבל עליו כו' כדתנן בסוף פרקין. וע"ש. ואין זה משתכר בשל הקדש. אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד. והראב"ד כתב בפ"ז מה' כלי המקדש. ואע"פ שאמרו אין משתכרין בשל הקדש. ה"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות. אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים: