שַׁבָּת ג׳ · ה׳

הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבָלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה שַׁבָּת ג׳ ה׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

לא יתן. מערב שבת כדי להשהותה שם בשבת:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

המיחם שפינהו כו': האילפס והקדירה כו': אינו רוצה באמרו פנהו שלא הניח בו כלל מן המים אבל רוצה לומר שחסר מן המים והניח שם מים חמין ולפיכך אסור לו להוסיף על אותן המים מעט מים כדי שיהיו הכל חמין אבל יכול להוסיף עליהם מים מרובין עד שיהיו הכל פושרין וזהו ענין אמרו אבל נותן לתוך הכוס כדי להפשירן: והאילפס והקדירה הם הכלים שמשימין בהם התבשיל להתבשל ואסור לתת תבלין בכלי הבשול והם רותחין לפי שהתבלין מתבשלין בהם אבל אם נתן התבשיל בקערה אע"פ שהוא רותח מותר לתת בה התבלין לפי שהתבשיל כשהוא בקערה חמימותו חסר ואינו מבשל מה שמשימין בו. ור' יהודה אומר כי מותר לתת התבלין בקדרה רותחת אלא אם יש באותה קדרה חומץ או ציר לפי שהן ממהרין הבשול וכל זה בתבלין אבל מלח הכל מודים שמותר לתתו בקדירה רותחת כי המלח אינו מתבשל עד שישלוט האש עליו. ואין הלכה כר' יהודה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

[* האילפס כו'. עיין ברפ"ח דחולין מ"ש בסד"ה ואסור להעלותו כו']:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · שַׁבָּת ג׳ ה׳

א׳
נותנים עליה תבשיל מע"ש להשהותו שם בשבת. דליכא למגזר שיחתה בגחלים. מדאין להם גחלים. וליכא למיחש נמי משום דמטמין במוסיף הבל. דאסור בע"ש משום שמא יטמין ברמץ (לגרסתנו שבת דל"ד ב'). או למשום שמא ירתיח (כגי' רמב"ם י"ג משבת) די"ל דוקא בטומן בדבר המטולטל אסור משום מוסיף הבל. ולא כי הכא בתנור מחובר. דלא דמי לרמץ (מג"א רנ"ג סקי"ז). ותו דכשכסוי הקדירה מגולה. דהיינו שאינו נוגע בדבר שהטמינו בו אפילו שולים נוגעין בגחלים אין בו משום הטמנה (שם. ורט"ז רנ"ח. ור"ן). ואילה"ק עכ"פ ניחש שמא יגיס (כשבת י"ח ב'). דנ"ל לפמ"ש ר"ן (שם ד"ו סע"ב). דבנתבשל כראוי לבן דרוסאי (דהיינו שליש בישולו לרש"י וחצי בישולו לרמב"ם). ועדיין חם. תו ל"ג שמא יגיס. דאפי' יגיס הרי הו"ל בישול אחר בישול. דאינו רק מדרבנן (כרט"ז שי"ח ג' וי"ח). וא"כ הרי ה"נ סתם תבשיל מיירי דחזי לבן דרוסאי (כתוס' כאן ד"ה חמין). וגם סתם קדירות ביה"ש רותחות הן. להכי ליכא למיחש שיגיס:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913