שַׁבָּת כ״ד · ב׳

מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה, וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכֵּפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזֵּרִין. אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה שַׁבָּת כ״ד ב׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

ואם אין עמו נכרי כו׳ הא יש עמו נכרי, לנכרי יהיב ליה, מ״ט חמור אתה מצווה על שביתתו, נכרי אי אתה מצווה על שביתתו. וכשמניח כיסו על החמור משתחשך מניחו עליה כשהיא מהלכת, כלומר לאחר שעקרה רגליה לילך דלא עבדה עקירה, וכשרוצה הבהמה לעמוד נוטלו מעליה, ולאחר שתחזור ותעקור רגליה לילך יניחנה עליה, כי היכי דלא תעביד הבהמה עקירה והנחה, דאי שביק לה למעבד עקירה והנחה והוא מחמר אחריה ומנהיגה נמצא מחמר אחר בהמתו בשבת ואסור, אע״פ שאינה טעונה אלא כל דהו דכתיב (שמות כ׳:י׳) לא תעשה [כל] מלאכה אתה ובהמתך, איזו היא מלאכה שנעשית בין האדם והבהמה, הוי אומר זה מחמר:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה כו': פקיעין וזרין הם אלומות עמיר אלא שהפקיעין הן קטנות והם משתים שתים והזרין הן גדולות משלשה שלשה. ואמרו אבל לא את הזרין ר"ל אין מפספסין את הזרין אבל להתיר האגודות מותר. ופי' מפספסין כמו מפרכין והוא שמחככין אותן בין שתי הידים. וכיפין מין מן הפקיעין ומרסקין כמו מחתכין. ושחת ידוע ובלשון עברי גז אחר גזי המלך (עמוס ז׳:א׳) ואין הלכה כרבי יהודה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

מתירין פקיעי עמיר. ל' הר"ב שאגדן וכן לשון רש"י ואגד אין בו קשר האסור להתיר בשבת ואע"פ שבטור סי' שכ"ד לא דקדק וכתב שקושרין. ממילא ודאי משמע שר"ל בקשר המותר להתירו:

ולא את החרובין. כתב הר"ן בגמ' דחרובין דקתני דומיא דשחת דרכיכא אף חרובין דרכיכי ומש"ה אין מחתכין דמטרח באוכל לא טרחינן:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · שַׁבָּת כ״ד ב׳

א׳
ואם אין עמו נכרי וה"ה באינו מאמינו לעובד כוכבים. או שהמשא כבדה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · שַׁבָּת כ״ד ב׳

א׳
במשנה בין דקה ובין גסה. הן לר"ה בגמ' הרבותא בגסה ולר"י הרבותא בדקה וש"מ דבלישנא דבין בין אין קפידא בסדור הדברים וכ"מ בר"ה (ריש דף ל"ג) אבל בריש מו"ק משמע בגמרא דאת הפשוט דרך להזכיר תחלה ועי' מש"כ בברכות (נ"ד א'):
ב׳
שם בתוי"ט ד"ה מתירין כו' ל' הרב שאגדן וכן לשון רש"י ואגד אין בו קשר האסור כו'. נראה דאישתמיטתיה במחכ"ת גמרא ופירש"י בסוכה (ל"ג ב') בענין אגד של לולב דבעינן דוקא קשר האסור ע"ש ובנידון דהכא נ"ל דדרכן היה לקשור העמרים בהתבן גופיה עי' פ"ו דפאה משנה יו"ד ובפי' הרע"ב כמו שנוהגין בזמננו (וגם בלא"ה הרי עמרים גופייהו עומדין להתירן למאכל בהמה) והרע"ב כתב בסוף מכילתין דגמ' דראוי למאכל בהמה לא מבטיל ליה להיות קשר ש"ק. ודמיא להא דתנן לעיל פט"ו קושרין דלי בפסיקיא. ורש"י שם הוסיף עוד דמנתק כשיבש ולדבריו הך עדיפא מהא דפסיקיא ובזה נסתר ג"כ דמיון התוי"ט שם להא דפ"ב דעירובין דהכא שאני דלא מבטל ליה:
נחלת הכלל · Vilna Edition