שַׁבָּת כ״ב · ד׳

אין סוחטין את הפירות. דה״ל מפרק תולדה דדש:

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור כו': אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזירה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשויי גומות וג"כ יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין [צ"ל החמה פי' שמש והכי מוכח בסוגיא דשבת (ל"ט ע"א)] גזירה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואת הדומה להם ואם הוא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים. נשרו כליו נשרו מגזירת משרה ושורין. שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים (איוב י״ב:כ״ג) משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:י״ד) אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשדוהו שרחצן בשבת וזה הסתם דחוי ואין היתר לשוטחן כי העיקר אצלנו כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:

ואת המים היפים ברעים. לשון רש"י כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים:

מהלך בהן ואין חושש. כתב הר"ב שמא יחשדו אותו שכבסן נראה לפי שראה בפי' רש"י והרמב"ם בפי' אבל לא כנגד העם שכתבו שמא יחשדוהו שכבסן הלכך מפרש ה"נ טעמא דקמ"ל דלא חייש להך חשדא ומיהו אכתי קשה מאי שנא ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שנסתפג בי' משום שמא יסחוט ה"נ ניחוש שמא יסחוט והרמב"ם בחבורו פכ"ב כתב מהלך בהן ואין חוששין שמא יסחוט וכ"כ הטור סוף סימן ש"א וכן לשון הכל בו בב"י. וצריכין אנו לחלק ולומר שלא רצו חז"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן משא"כ באלונטיות דלקמן שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט: