ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו': מסר הגדול הוא המגרה הגדולה שבה מגררין העץ העבה. ויתד של מחרישה ידועה ואמרו לצורך ושלא לצורך רוצה בו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אפי' מחמה לצל וצריך שיהיו אותן הכלים ראויין להשתמש בהם בשבת כמו הסכינין והכסאות והקערות והם נקראים דבר שמלאכתן להיתר אבל הכלים שהן דבר שמלאכתן לאיסור כמו המדוכות והרחים מותר לטלטלן לצורך גופן ולצורך מקומן אבל לא מחמה לצל וזה הוא העיקר בטלטול שבת וזכור ואל תשכח. ואין הלכה כרבי נחמיה:
אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · שַׁבָּת י״ז ד׳
א׳
כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר כו'. בגמרא אמר רבה לצורך דבר שמלאכתו להיתר כו' שלל"צ כו'. משמע לכאורה דמפרש לצורך ושלל"צ דמתני' קאי תרווייהו על דבר שמלאכתו להיתר. וא"כ שמלאכתו לאיסור לא הוזכר דינו במשנה כלל וכן לאוקימתא דרבא יקשה כזה. לכן נראה דהכי מפרש למתניתין כה"כ ניטלין אבל יש מהן לצורך דוקא והוא כלי שמלאכתו לאיסור ויש דאפילו שלל"צ והוא שמלאכתו להיתר ופירוש דלצורך ושלל"צ הוא לכל חד כדאית ליה. ויתכן עוד לאמר דמשנה זו היא באור לדברי ר"י דלעיל דאמר סתמא כה"כ ניטלין ומפרש השתא דכה"כ ניטלין יש מהן כו' כנ"ל:
ב׳
שם ברע"ב ד"ה ר' נחמיה אומר כו' כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי ולא לסמוך כו'. ל"ד דאפילו לחתוך בו לא שרי אלא דברים שדרכן לחתוך בו כגון אוכלין כדמוכח בעירובין (ל"ה) וכדפי' [הרע"ב] בעצמו שם (פ"ג מ"ג):
