שַׁבָּת ט״ז · ו׳

נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה שַׁבָּת ט״ז ו׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה כו': זה מבואר:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

מפני ששביתתו עליהן. ולעיל ספ"ט כתבתי דקי"ל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו מוקי לה בגמ' דהכא בקטן העושה לדעת אביו שיודע שהכיבוי נוח לאביו ועושה בשבילו ודכוותיה בנכרי ואפילו הכי שרי דאע"ג דיודע דנוח לישראל אפילו הכי אדעתא דנפשיה עביד ולהנאת עצמו שיודע שלא יפסיד:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · שַׁבָּת ט״ז ו׳

א׳
מפני ביטול בית המדרש דכתובים דבר הממשיך הלב נינהו (כפ"ק דיומא). ואתא לאמנועי מלשמוע הדרשה שהיא תוכחת חיים. וגם יש בה הוראת איסור והיתר. והאידנא שכבר השתרש ופשט המנהג שהכל באים לשמוע הדרשה בשבת. וכ"ש במקומות שאין דורשין בשבת. מותר לקרות בכתובים בשבת. ומותר נמי להצילן. מדליקה בשבת. וכ"ש עכשו שנתרופפו הלבבות ונתגברה השכחה. דלהכי התירו לכתוב גם סדרי תפלות ותלמוד ומדרשים והתירו מה"ט נמי לכתוב הכל בכל הלשונות דאע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו (כע"ז ל"ו א') הכא שאני. דעת לעשות לה' הפרו תורתך. ולהכי מותר להציל כל כתבי קודש שבעולם. אפי' כתובים בלשון אחר (בעל המאור פרק כל כתבי). ואפילו ספרים שלנו שנקבעו בדפוס מותר להצילם. דדפוס כתב מעליא הוא (כמג"א של"ד ט"ז וי"ז. ועי' מ"ש מגילה פ"ג ד'):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913