שַׁבָּת י״א · ד׳

הזורק בים ד' אמות פטור אם היה רקק מים כו': הים היא כרמלית: ופירוש רקק מים אמת המים. וענין אמרו רשות הרבים מהלכת בו בתוכו שיהיו בני אדם מהלכין בו וכשיהיה בגובה אותו רקק עשרה טפחים או יותר אינה נחשבת מרשות הרבים לפי שהיא חולקת רשות לעצמה כמו שנתבאר פעמים ומה שכפל מהלכת בו פעמים ללמדך אפילו שמהלכין בו רבים בדוחק ועמל כי העיקר אצלנו הלוך ע"י הדחק שמיה הלוך ומה שכפל רקק מים ב' פעמים ללמדך אפי' היה רחבו ד' אמות כיון שיש בגבהו פחות מי"ט רה"ר נחשב אותו כיון שמהלכין בו רבים וכשיהיה בגובה זה הרקק י' טפחים אפילו היה ברחבו פחות מד' טפחים שבני אדם יכולין לעברו במהירות לא יחשב כרשות הרבים והשוה בזה ימות החמה וימות הגשמים:

רקק מים. פי' הר"ב שאינם גבוהים מן הארץ וכו'. וכן בפירוש הרמב"ם אבל המכוון שאינם עמוקים וכמ"ש הר"ב בסמוך והוא לשון רש"י. והרמב"ם בחיבורו ספי"ד כתב אם אין בעמקו וכו'. [* ומ"ש הר"ב שהוא מלא רפש וטיט עיין מ"ש בזה בס"ד בסוף פרק ו' דמסכת פרה]:

[* וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים. פירש הר"ב דנימא אכתי רה"ר הוא ולא נעשה כרמלית דאף על גב דעד עשרה כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר"ב במ"א הא קי"ל כמ"ד בסוגיא אמתני' דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה]:

[* רקק מים. פירש הר"ב האי דכפליה כו' לאשמעינן דאפי' רקק רחב ארבעה כו' אוקימתא דאביי. וצריך לי עיון דבמשנה א' כתב הר"ב דחריץ שיש בו ארבע על ארבע פחות מי' שהוא כרמלית והן דברי הרמב"ם בפי"ד והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רשות הרבים ואע"ג דהכא תנן ורה"ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר ואפשר לי לומר דרקק מים מן הסתם יש בו במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה"ר מהלכת בו]: