ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15ואין הכל מלמדין חובה. שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:
נחלת הכלל
סַנְהֶדְרִין ד׳ · ד׳
וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה סַנְהֶדְרִין ד׳ ד׳, מתוך מסכת סַנְהֶדְרִין שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן כו': כבר נתבאר מדברנו בפרק ראשון מזו המסכת שכל ב"ד של שלשה ועשרים יש לו לפניהם שלש שורות ובכל שורה מהם ג"כ כ"ג מסודרין ראשון ושני ושלישי עד סופם כפי מעלתם בחכמה:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17ושלש שורות. כתב הר"ב וכל שורה של כ"ג וכו'. ולאו אורח ארעא לעשות שורת תלמידים מרובה משל דיינים. כלומר לעשות שנים של כ"ד. ומסיים רש"י ולא לעשות שורות קטנות. ולא שתים של כ"ג וא' של ב' תלמידים הלכך עבדי שלש שורות:
יושבין לפניהם. אף הן כעגולה. אלא שהגדולים יושבין על הספסלים והתלמידים על הקרקע. רש"י:
ולא היה יושב במקומו של ראשון. כתב הר"ב ולא היה אותו שנברר מן הקהל וכו' אלא במקום וכו' בסוף שורה השלישית. ומסיים רש"י וכן אותו שבא מן השלישית לשניה וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון אלא כולן בסוף השורות. וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה. לפי שהקטן וכו'. ובגמרא ולימא להו עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי [בזנבות] אמר אביי דאמרי ליה הכי. הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. כדתנן במשנה ט"ו פ"ד דאבות ועיין מה שכתבתי שם:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · סַנְהֶדְרִין ד׳ ד׳
א׳
בין לזכות בין לחובה להמוחזק, וכ"ש בחובה להמוציא. ול"מ לאו בדיני ממון שבין אדם לחבירו מיירי, דבי' לא שייך קולא וחומרא, דקל לזה וחומר לזה, אלא ר"ל בענייני ממון דטהור וטמא, אסור ומותר, חייב ופטור, כולן ענייני ממון הם ודו"ק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913