רֹאשׁ הַשָּׁנָה ג׳ · ד׳

בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּשֶׁל זְכָרִים, כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה רֹאשׁ הַשָּׁנָה ג׳ ד׳, מתוך מסכת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

יעמדו שנים. למחר כשבאים לומר מקודש:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

בתעניות פי' הר"ב על צרת כו' דכתיב על הצר הצורר כו'. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן. הרמב"ם ריש ה' תענית. ועיין מ"ו פ"ק דתענית:

בשל זכרים. פירש הר"ב אילים ועיין משנה ג' פ"ה דשקלים:

כופין. שסתמן כפופין. רש"י. וטעמא דבעינן כפופים מפרש בגמרא כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי. ונראה דרש"י ל"ג דעתיה. שפי' פניו כבושים לארץ משום והיה עיני ולבי שם (מלכים א' ט') ע"כ. ור"ל הא דאיתא בגמ' פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ה:) דיליף מהך קרא דצריך שיהיו עיניו למטה לארץ. ואפשר דע"י כפיפת ראש כייף דעתיה וגרס ליה ואע"ג דבתענית יש תפלה כמו בר"ה זהו שפירש"י למעבד הכירא בין תענית לר"ה. ולא סגי ליה בטעמא דגמ':

ופיהן מצופה כסף. מפרש בגמרא דתענית יומא דכנופיא ואשכחן בכנופיא דחצוצרות דמשה שהיו של כסף א"נ דתורה חסה על ממונן של ישראל ובר"ה משום כבוד יו"ט עבדינן דזהב:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · רֹאשׁ הַשָּׁנָה ג׳ ד׳

א׳
הרי זה מעובר ויהיה יום ל"א ר"ח. וקמ"ל רישא דאע"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ"ל סיפא, דסד"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל"א, קמ"ל דקדוש צריך דוקא ביום:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · רֹאשׁ הַשָּׁנָה ג׳ ד׳

א׳
בתוי"ט ד"ה כפופין כו' ונראה דרש"י ל"ג דעתיה כו' ויהיה מכאן סמך גדול להמתפללין בר"ה ויו"כ בכריעה והובאו ג"כ בתוס' ברכות (י"ב ב'. ל"א):
נחלת הכלל · Vilna Edition