חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְלֹא אֵלּוּ בִלְבַד, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹּלֶת, הֲרֵי אֵלּוּ כְאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:

חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:

ובית יעזק היתה נקראת. בגמרא לישנא דקרא (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו. פירש"י שהי' מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:

ולשם כל העדים מתכנסין. פירש"י ביום השבת שחללוהו לבא ולהעיד. ומדברי הרמב"ם בפ"ב מהק"ה נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם בודקין אותן:

בראשונה לא היו זזין כו'. ומשנה ג' פ"ד דעירובין. לאחר תקנת ר"ג הזקן נשנית. וכן מוכח שם בגמרא:

לא היו זזין משם. וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן ריש פ"ד דערובין נתנוהו בדיר או בסהר כו'. תוס':

ומן הנהר. שהוא גדול פתאום. וחוטף את בני העיר. ואת הילדים. רש"י:

הרי אלו כאנשי העיר. כלומר שאין העיר נחשבת להם לכלום. ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר. כ"כ הרמב"ם בספכ"ז מה"ש. וכתב המגיד והענין שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שהגיעו לו כאילו קנו בו שביתה בין השמשות. ודבר ברור הוא. ע"כ: