חֲגִיגָה הָיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן, מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:

צלייתו והדחת קרביו אין דוחין. דאפשר משתחשך:

חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר כו': יודיעך בזו ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע"פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינה ודין חגיגה שוה ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:

ולילה אחד. הכי גרסינן בירושלמי. וכן בספרים לקמן מ"ז פ' חמישי דזבחים. וכבר כתבתי בזה במ"ה פ"ב דברכות: