פֵּאָה ה׳ · א׳

גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לֻקַּט תַּחְתָּיו, כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִּים. הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן לָעֲנִיִּים בִּכְדֵי נְפִילָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פֵּאָה ה׳ א׳, מתוך מסכת פֵּאָה שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

גדיש שלא לוקט תחתיו. מי שאסף והגדיש את העומרים למקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

גדיש שלא לוקט תחתיו. הוא שיקבץ ערימות חטים על מקום שלא נלקט ממנו לקט של עניים אבל קבצוהו והושם על הלקט וקנסו קנס שיתן מן הערימה ההיא כל הנוגע ממנו בפני הארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט.

ופי' אומדין הוא השיעור על דרך קירוב. פי' נפילה שיעור מה שזרע בה בשעת הזריעה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

כל הנוגע בארץ. מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט. לשון הרמב"ם:

הרי הוא של עניים. כתב הר"ב דקנסוהו רבנן וכו' ולכך אין אומדין כמו בסיפא ומפרש בירושלמי דהפקר ב"ד היה הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:

ונותן לעניים. בתורת [לקט] ופטור מן המעשרות שמן הספק נותנים לעניים וספק לקט לקט לכולי עלמא כדפי' בסוף פרק דלעיל:

בכדי נפילה. פירש הר"ב כדי שיעור שרגיל ליפול בשעת קצירה וכו'. ואין כדי נפילה דהכא כההוא דמשנה ה' פרק ט' דבבא מציעא דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והרמב"ם פירש הכא נמי שיעור מה שנזרע בה בשעת הזריעה. ומהאי טעמא נמי לא פסק כרבן שמעון ב"ג אבל בהדיא איתא בגמרא דב"מ [קה:] כפי' הר"ב ואף הרמב"ם בחבורו חזר בו ופסק כרשב"ג:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פֵּאָה ה׳ א׳

א׳
גדיש שלא לוקט תחתיו שהגדיש השבלים ע"ג הלקט:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פֵּאָה ה׳ א׳

א׳
כ"כ תי"ט וכ' עלה רבינו הגאון מוה' עקיבא שליט"א [אות מז] ואף דב"ד הפקירו רק לעניים כו' מדב"ד הפקירו היה מתקיים ההפקר לעניים כו'. עכלה"ט. נלפע"ד דר"ל אע"ג דאין הפקר עד שיופקר לעניים ועשירים. עכ"פ ב"ד היה להם כח גם ע"ז. שיהיה כהפקר אפי' לא הופקר לכולהו כיבמות (דפ"ט ב'):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · פֵּאָה ה׳ א׳

א׳
בתוי"ט ד"ה ונותן לעניים כו' ופטור מתמ"ע כו' וספק לקט לקט. טעמו לא מחוור כלל דהא איכא למיחש שהלקט נשאר ת"י בעה"ב ולעני יגיע מן העומרים והוה כמו שמחליף עם העניים דלקמן מ"ה ודומה לשבולת של לקט שנתערבה כו' מעשר כו' דלקמן (ולכאורה ר"א דשם יפלוג גם כאן) ודע דכמו כן ק"ל במה שצוה בועז וגם של תשולו לה מן הצבתים ע"ש פירש"י והלא היא לא תפריש מהם תו"מ שתדמה שהם לקט או שכחה ושם י"ל דע"כ כוונת בועז היתה להפקיר לכל דאלת"ה היה גזל בידה למאי דקי"ל הפקר לעניים אה"פ:
נחלת הכלל · Vilna Edition