הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה, חַיָּב. עֳמָרִין וּפָדָה עֳמָרִין, חַיָּב. קָמָה וּפָדָה עֳמָרִין, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה:

כשיקדיש קמה ופדה קמה נתחייב בפאה ובלקט. וכשיקדיש עומרים ופדה עומרים חייב בשכחה:

ואם הקדיש קמה וקצר הגזבר ועשאם עומרין ואחר כן פדאם לא יתחייב בהם ואפי' בשכחה וזה דעת החכמים כפי מה שהקדמנו מן העקרים שיש אצלנו:

עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה. לשון הרמב"ם:

קמה ופדה עומרין. לשון הר"ב ולענין שכחה פליגי וכו' ולשונו מועתק מפירוש הר"ש ומשמע דבבא זו בענין אחר דלאו שכחה נמי מיירי ולשון הרמב"ם לא יתחייב בהם ואפי' בשכחה וזה דעת החכמים כפי מה שהקדמנו ע"כ:

[*פטורה. וברישא תני לשון זכר והרמב"ם פרק ב' מהלכות מתנות עניים העתיק לרישא בלשון (זכר) [צ"ל נקבה] ולענין פאה ותמיהני דבפ"ד לענין לקט ובפ"ה לענין שכחה השמיטה]: