הַפֵּאָה נִתֶּנֶת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקָע. בְּדָלִית וּבְדֶקֶל, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף בַּחֲלִיקֵי אֱגוֹזִים. אֲפִלּוּ תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לְחַלֵּק וְאֶחָד אוֹמֵר לָבוֹז, לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה:

הפאה ניתנת במחובר. דכתיב (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב, הנח לפניהם והם יבוזו:

אמר הכתוב לא תכלה פאת שדך בקצרך (ויקרא כ״ג:כ״ב) בא ללמדנו שיניחנו פאה מחוברת לקרקע וזה בקציר ומה שדומה לזה מן הדברים שאפשר לקטן ולגדול לקחתה:

ודלית. שם לגפן כמו דליותיו (יחזקאל יז):

ובדקל התמר. וחליקי האגוזים אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאד גבוה:

ופירוש לבוז שיקח כל אחד מה שיוכל ואין הלכה כרבי שמעון:

במחובר. פירש הר"ב דכתיב לעני ולגר תעזוב [*דהוה מצי למימר יהיה]. עיין ריש פ"ו:

מוריד. פי' הר"ב דכתיב תעזוב אותם. אותם שאין בהם סכנה וכו'. ירושלמי. והכי דריש דאותם מיעוטא הוא ומסתבר להוציא את אלו שיש בהם סכנה:

ומחלק לעניים. ירושלמי (שלא) [צ"ל שמא] יראה לעני מדעתו [צ"ל מודעתו] וישליך לפניו. פי' הר"ש כדי שלא ישליך לפני עני הקרוב לו שרואהו הלכך צריך לחלק להם והוא מלשון הלא בועז מודעתנו [רות ג]:

בחליקי אגוזים. פי' הר"ב שאין בהם קשרים. וכ"כ הר"ש בשם הערוך. והרמב"ם פי' אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאד גבוה:

תשעים ותשעה. פי' הר"ש עניים:

[*ואחד אומר לבוז לזה שומעין וכו'. ואפי' הוא בריא וחזק יותר מחביריו או אוכל יותר מהם. כך מצאתי בפירוש שאזכור בפ"ו משנה ד']: