פָּרָה י״א · ו׳

כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם, בֵּין מִדִּבְרֵי תוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת וְאֶת אֵפֶר חַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר, וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁים, וּכְלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פָּרָה י״א ו׳, מתוך מסכת פָּרָה שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

אינן נצולין. ונפסלין. מדכתיב והניח במקום טהור והאי לאו מקום טהור הוא. אבל כלים העומדים להניח בהן מי חטאת או אפר חטאת, וכן אזוב המתוקן להזות בו, ניצולין בצמיד פתיל:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

האזוב. מכלל האוכלים ולזה לא יטמא אלא אחר הכשר ואם נגע בו אפילו מי שאכל אוכלים טמאים הנה הוא יטמאהו ולא יזה בו מי חטאת וכן יטמא זה הטעון ביאת מים ואפי' מדברי סופרים למים שאינן מקודשין המוכנין לקדש ולכלי ריקם הטהור לחטאת ר"ל כלי שטהור לגבי חטאת לשום בו אפר פרה או מים מקודשין וכיוצא בזה והלכה כחכמים:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

ואת אפר חטאת. עיין במשנה רפ"ח דעדיות:

האזוב המוכשר. במשקין הטהורים לחטאת. דאל"ה כבר נטמא עם ההכשר. דקי"ל דהכשר וטומאה באין כאחת. כמ"ש הר"ב בריש מכשירין. ועיין (מ"ש) במשנה ח':

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פָּרָה י״א ו׳

א׳
או שירד בה ר"ל או שהניחו מגולה תחת אויר השמים בתחלת הלילה. דאז הטל יורד. ובוודאי נפל לשם. והרי אפילו מים חיים שאינן מקודשין פוסלין המקודשין [כרפ"ט]. וכ"ש על שאינו מים חיים:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פָּרָה י״א ו׳

א׳
וא"ת הרי בנזיר [סד"א] בסוגיא דמת שמונח בכלי. והכלי צף ע"פ המים. ומסופק אם נגע המת בטהרות. מיבעי' לן אי הו"ל כספק מגע בטומאה צפה דטהור. וקאמרינן התם. את"ל בתר כלי אזלינן שהמת מונח בתוכו ולא הו"ל כטומאה צפה [כך פי' רש"י ותוס' שם] וכו' והרי לפמ"ש הרא"ש (ב"מ פ' השואל סי' י"א) דכל את"ל פשטותא דאבעיי' היא. א"כ נפשטא האבעיי' זו. וכטומאה מונחת ולא כצפה דמי. ואע"ג דלכאורה ק' להרא"ש דהרי בעירובין (דצ"ג סט"א) קא מסיק הש"ס והלכתא אבעיין לקולא. והיינו דלא כאת"ל התם. די"ל דכללא דהרא"ש הנ"ל אינו רק במקום שאינו מפורש בש"ס בהיפוך מהאת"ל. והרי דגם הרמב"ם ס"ל ככללא דהרא"ש הנ"ל. דגם הוא פסק (באהט"ו פי"ד ה"ד) באבעיי' דלעיל. דכמונח ולא כצף דמי. ואע"ג דבשבת (דה"ב) באגוז בכלי וכלי צף הניח הש"ס אבעיי' זו בתיקו. אין לתמוה טל זה. דכבר מצינו הרבה דכוותה שהניחו הש"ס בחד דוכתא בתיקו. ובסוגיא אחריתי מפשט פשיט לה (כתוס' ע"ז דנג"א סד"ה או דלמא. וט"ז דסד"א ד"ה תיקו). וכן מצאתי בהוריות (דז"ב) איבעיי' לי' אי חלב ודם כיון דשוין בקרבן כחד חטא חשיבי. והניח בתיקו. ולעיל מינה דג"א מפשט פשיט לה הש"ס באת"ל דכחד חטא חשיבי. כ"כ י"ל אע"ג דבסוגיא בשבת סלקא הך אבעיי' בתיקו. אפ"ה בסוגיא דנזיר מפשט פשיט לה דכמונח דמי. והגם שיש להקשות הרמב"ם דידי' אדידי'. דהכא באהט"ו הנ"ל פסק דכמונח דמי. ואיהו גופי' פסק (פי"ג בשבח ה"ד) דלענין מלאכה בשבת פטור. אלמא דלאו כמונח דמי. ואף לבתר מ"ש רכ"מ שם. דכיון דסלקא האבעיי' בתיקו. להכי שפיר פסק כבינו דמשום דספק חיובא הוה. להכי פטור. עכ"פ הכי לפי דברינו הנ"ל. נפשטה האבעיי' דכמונח דמי. והו"ל נמי לחיובי' חטאת בשבת. י"ל דרבינו ס"ל דאיסור מטומאה לא גמרינן (כיבמות קג"ב). ולפיכך אף דלענין טומאה פשטינן דכמונח דמי. אפ"ה י"ל דלענין חיובא דשבח ספוקי מספקא לן. ועכ"פ ק' כיון דהכא במוקף צמיד פתיל באהל המת נמי לענין טומאה איירינן. א"כ כמו דהתם אמרינן דבתר הכלי אזלינן. והא נח הטומאה בתוכה. ה"נ הול"ל דבתר כלי אזלינן והמי חטאת טהורים. מדמונחין תוך הכ"ח שהוא טהור והו"ל שפיר מקומן טהור. י"ל דוקא התם לענין צף דבעינן שיהיה השרץ בעצמו צף ולא יהיה השרץ השורץ על הארץ. וכיון דהוא עצמו מינח נח תוך הכלי. אין דנין אותו כצף. אבל הכא דלא מצרכינן שיהיו המי חטאת בעצמו מונחים במקום טהור. דהכי גם במפסיק כ"ח שהם בתוכו בין המים להטומאה נמי מטמאינן. וככלי של מי חטאת שמונח על השרץ [פ"י מ"ג]. א"כ ה"נ בסגור הכלי בצמ"פ באהל המת עכ"פ כיון שהכלי שמי חטאת מונחים בתוכו מונח במקום טמא. מקומן טמא קרינן בי' [ועמ"ש בס"ד עוד בזה בטהרות פ"ד]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · פָּרָה י״א ו׳

א׳
תוי"ט ד"ה ושל טהורה. ה"נ בפחות מכביצה. תמוה דהרי מקבל טומאה לדעת רוב המפרשים (עי' מל"מ רפ"ד מהל' ט"א) וא"כ מאי איריא משום הפסד תרומה תיפוק ליה דהאזוב טמא לחטאת ואף של חולין נמי. אלא ע"כ מיירי ששמרוהו על טהרת חטאת ואם כן כביצה נמי ועי' א"ר:
נחלת הכלל · Vilna Edition