פָּרָה י״א · א׳

צלוחית סתם צלוחית הוא עם מים מקודשין [כלעיל רפ"ט]. מיהו הכא אפילו במים שאינן מקודשין. אי נמי מיירי שאין בו מים כלל רק אפר פרה:

ונ"ל דמה"ט אפילו עמד הצלוחית בר"ה. לא אמרינן ספק טומאה טהור מדאיכא עכ"פ רוב טמאים כנגדו. ואע"ג דבט' שרצים וצפרדע א' בר"ה ונגע א' ספיקן טהור [בכתובות טו"א]. התם שאני דקביעי. משא"כ הכא כל דפריש מרובא פריש. תדע דאל"כ ק' מהתם אישב בר"ה ודרס א' על בגדיו. דברוב העוברי' טמאים טמא [כטהרות פ"ה מ"ז]. אע"כ כדאמרן. וכ"כ י"ל הכא. והא דלא קתני הכא טמא. ה"ט מדכלל במשנתנו גם מים מקודשים שגם בל"ז מטמאים במגע [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ט סי' מ"ב] וגם בל"ז מדהניחן בלא שמירה בר"ה נטמאו. ורק בברייתא שהובאה בש"ס [חולין דטז"א] שם גרסינן טמא. מדמיירי התם רק במים שאינן מקודשין [כרש"י ותוס' שם]. א"נ התם מלת טמא אצלוחית קאי [כתוס' שם ד"ה טמא]. ור"ל אע"ג דהצלוחית לא נטמא ממי החטאת הכשרים. עכ"פ מדנפסלו ולא חזו תו להזאה טימאו להכלי [כפ"ט מ"ח] א"נ ברייתא אתיא כמ"ד [זבחים צג"א] דגם מי חטאת שנטמאו כשרים להזייה. ולהכי לא מצי למיתני פסולים [כתוס' שם ד"ה או]. וא"ת א"כ דגם בטהרות שהניחן מגולים ומצאן מכוסין טמאין [וכמש"ל מטהרות פ"ה מ"ז]. ל"ל לתנא למנקט משנתנו גבי חטאת. הרי גם בכל טהרות דלא נפיש רוב טמאים בהו כהרוב טמאים דגבי חטאת. נמי טמאים בכה"ג. י"ל דרק משום סיפא הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה. דרק גבי חטאת שייך. להכי נקט נמי רישא בחטאת. מיהו בהניחה מגולה וחזר ומצאה מגולה. אע"ג דיש רוב טמאים. אפ"ה כיון דאין כאן ריעותא. לא די דהקודש ותרומה טהור. כדמוכח [מטהרות פ"ז מ"ט] אלא גם בחטאת משמע להדיא במשנתנו דלא מחזקינן ריעותא. וא"ת עכ"פ הרי לא היו שמורים. ומי חטאת אפילו הם בשוקת שלא נתקדשו צריכים שמירה [כריש פ"ח והר"ב רפ"ט]. וי"ל דמיירי הכא שעמד הצלוחית ברה"י נעול. וכל כה"ג מחשב שפיר שמור [עיין ספ"ג]. ואף דתני במשנתנו שנפל בה טל. אלמא דבעומד תחת אויר רקיע מיירי. י"ל דמיירי בעומד בחצר נעול. דהיינו כרה"י [כספ"ו דבכורות] וס"ל דמי חטאת צריכים שמירה רק מטומאה. ולא שלא יפול לתוכו טל וכדומה:

ברע"ב ד"ה אפר חטאת או מים המקודשים כו'. והוא מהספרי הביאוהו הרמב"ם והר"ש. וא"כ לר"א בפ' דלעיל מ"ג ה"ל להנצל. אבל לכאורה לפי מאי דאיתא בחגיגה (כה) דאפי' קדש א"נ בצ"פ א"כ כש"כ חטאת וע"ש בט"א:

תוי"ט ד"ה ומים. ומסתבר שהר"ב מפרש המוכשר המתוקן. בר"ש איתא להדיא פי' המוכשר מתוקן להזות בו: