פָּרָה י״א · א׳

צְלוֹחִית שֶׁהִנִּיחָהּ מְגֻלָּה, וּבָא וּמְצָאָהּ מְכֻסָּה, פְּסוּלָה. הִנִּיחָהּ מְכֻסָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְגֻלָּה, אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת הֵימֶנָּה, אוֹ נָחָשׁ לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אוֹ שֶׁיָּרַד בָּהּ טַל בַּלַּיְלָה, פְּסוּלָה. הַחַטָּאת אֵינָהּ נִצּוֹלָה בְּצָמִיד פָּתִיל. וּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין נִצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה פָּרָה י״א א׳, מתוך מסכת פָּרָה שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

צלוחית. של מי חטאת:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

אם מצאה מכוסה בידוע שאדם הוא אשר כיסה אותה והיה ראוי להיות טהור לחטאת והנה לא יהיה לפי שרוב האנשים אינן טהורין לחטאת ולזה תפסל ואם מצאה מגולה הנה לא נאמר שאדם גילה אותה באמת אבל גילה אותה בעל חיים אשר לא יפסול מי חטאת בנגעו בה אלא בשתית קצת מימיו כפי מה שהתבאר בפ' התשיעי ושם התבאר שר"ג אומר שנחש אם שתה מי חטאת פסלן. וכבר ידעת העיקר והוא שמי חטאת ואפר חטאת לא יהיו אלא במקום טהור ומים שאינן מקודשין לא נשמור בהם זה ולשון ספרי קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנאמר (במדבר י״ט:ט׳) במקום טהור ואין זה מקום טהור:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

פסולה. פי' הר"ב שאני אומר אדם נכנס לשם כו' ע' בספ"ג דטהרות:

אם יכולה החולדה לשתות. שאין תלוי באויר. רש"י פ"ק דחולין ד"ט. ומ"ש הר"ב אבל אם אינה יכולה לשתות לא פסלינן להו וכו' מפני שיש כאן שתי ספקות. ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש. ואת"ל אדם גילהו שמא היה טהור לחטאת או לא. הרמב"ם ספ"ט מה"פ. וכיוצא בזה פירש"י בחולין. ומ"ש הר"ב אע"פ שחשו לספק מים מגולין. כדתנן במ"ד ה' פ"ח דתרומות והזייה לאו קרבן הוא כלל. ולפיכך אין בו משום הקריבהו. שכתבתי בספ"ד דסוכה (ד"ה המגולין):

לדברי ר"ג. כתב הר"ב דאמר לעיל בפ"ט מ"ג וכתב הר"ש והא דלא תנן הכא או עכבר לדברי ר"א. כדקתני או נחש לדברי ר"ג. משום דר"א שמותי *(פי' מתלמידי שמאי) הוא. וכ"כ התוס' דחולין (שם ד"ה או נחש):

ומים שאינן מקודשין. כתב הר"ב וכן אזוב המתוקן להזות בו וצריך שיהא מוכשר דאל"כ אינו מקבל טומאה כלל. ובתוספתא רפ"י תני בהדיא אזוב המוכשר ומסתבר שהר"ב מפרש המוכשר המתוקן ובחנם הוציאו ממשמעו. ועמ"ש בזה במ"ו וח':

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · פָּרָה י״א א׳

א׳
צלוחית סתם צלוחית הוא עם מים מקודשין [כלעיל רפ"ט]. מיהו הכא אפילו במים שאינן מקודשין. אי נמי מיירי שאין בו מים כלל רק אפר פרה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · פָּרָה י״א א׳

א׳
ונ"ל דמה"ט אפילו עמד הצלוחית בר"ה. לא אמרינן ספק טומאה טהור מדאיכא עכ"פ רוב טמאים כנגדו. ואע"ג דבט' שרצים וצפרדע א' בר"ה ונגע א' ספיקן טהור [בכתובות טו"א]. התם שאני דקביעי. משא"כ הכא כל דפריש מרובא פריש. תדע דאל"כ ק' מהתם אישב בר"ה ודרס א' על בגדיו. דברוב העוברי' טמאים טמא [כטהרות פ"ה מ"ז]. אע"כ כדאמרן. וכ"כ י"ל הכא. והא דלא קתני הכא טמא. ה"ט מדכלל במשנתנו גם מים מקודשים שגם בל"ז מטמאים במגע [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ט סי' מ"ב] וגם בל"ז מדהניחן בלא שמירה בר"ה נטמאו. ורק בברייתא שהובאה בש"ס [חולין דטז"א] שם גרסינן טמא. מדמיירי התם רק במים שאינן מקודשין [כרש"י ותוס' שם]. א"נ התם מלת טמא אצלוחית קאי [כתוס' שם ד"ה טמא]. ור"ל אע"ג דהצלוחית לא נטמא ממי החטאת הכשרים. עכ"פ מדנפסלו ולא חזו תו להזאה טימאו להכלי [כפ"ט מ"ח] א"נ ברייתא אתיא כמ"ד [זבחים צג"א] דגם מי חטאת שנטמאו כשרים להזייה. ולהכי לא מצי למיתני פסולים [כתוס' שם ד"ה או]. וא"ת א"כ דגם בטהרות שהניחן מגולים ומצאן מכוסין טמאין [וכמש"ל מטהרות פ"ה מ"ז]. ל"ל לתנא למנקט משנתנו גבי חטאת. הרי גם בכל טהרות דלא נפיש רוב טמאים בהו כהרוב טמאים דגבי חטאת. נמי טמאים בכה"ג. י"ל דרק משום סיפא הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה. דרק גבי חטאת שייך. להכי נקט נמי רישא בחטאת. מיהו בהניחה מגולה וחזר ומצאה מגולה. אע"ג דיש רוב טמאים. אפ"ה כיון דאין כאן ריעותא. לא די דהקודש ותרומה טהור. כדמוכח [מטהרות פ"ז מ"ט] אלא גם בחטאת משמע להדיא במשנתנו דלא מחזקינן ריעותא. וא"ת עכ"פ הרי לא היו שמורים. ומי חטאת אפילו הם בשוקת שלא נתקדשו צריכים שמירה [כריש פ"ח והר"ב רפ"ט]. וי"ל דמיירי הכא שעמד הצלוחית ברה"י נעול. וכל כה"ג מחשב שפיר שמור [עיין ספ"ג]. ואף דתני במשנתנו שנפל בה טל. אלמא דבעומד תחת אויר רקיע מיירי. י"ל דמיירי בעומד בחצר נעול. דהיינו כרה"י [כספ"ו דבכורות] וס"ל דמי חטאת צריכים שמירה רק מטומאה. ולא שלא יפול לתוכו טל וכדומה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · פָּרָה י״א א׳

א׳
ברע"ב ד"ה אפר חטאת או מים המקודשים כו'. והוא מהספרי הביאוהו הרמב"ם והר"ש. וא"כ לר"א בפ' דלעיל מ"ג ה"ל להנצל. אבל לכאורה לפי מאי דאיתא בחגיגה (כה) דאפי' קדש א"נ בצ"פ א"כ כש"כ חטאת וע"ש בט"א:
ב׳
תוי"ט ד"ה ומים. ומסתבר שהר"ב מפרש המוכשר המתוקן. בר"ש איתא להדיא פי' המוכשר מתוקן להזות בו:
נחלת הכלל · Vilna Edition