הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדָיו לַחַלּוֹן וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵין מְקֻדָּשִׁין:

ר׳ אליעזר אומר אינו מדף. ואם הסיטן לא נטמא לחטאת:

כבר ביארנו בפרק י"א ממסכת שבת (דף צז:) סברת ר"ע שהוא מחשב קלוטה כמי שהונחה וכפל סברתו הנה ואמר שאם העביר זה הלגין על התנור טמא הנה כאילו הונח שם וחכ"א כאשר לא הונח ע"ג מקום טמא הנה הוא טהור ואחר ביאר שאם עמד טהור לחטאת ע"ג תנור טמא ובידו כלי טהור לחטאת ריקם הנה זה הכלי טהור לחטאת נשאר על עניינו וכן אם היה בידו כלי ממים שאינן מקודשים הנה הן ג"כ נשארות בכשרותם שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק או למים מקודשים מסבת האפר אשר בה:

חוץ לתנור. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש"י פי"א דזבחים דף צ"ג: *

[לחלון. ע' מ"ש בפי"ב משנה ד']:

ר"ע מטמא. פי' הר"ב דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא. וכן ברפי"א דשבת. אבל שם פי' הר"ב דלמעלה מי' לא כמו שהונחה על הארץ דמיא. ויש לחלק דלענין שבת מקום פטור הוא (וא"נ דהכא הכל ברה"י) אבל בגמרא דזבחים מסיק בלאו הכי אדהכא דכ"ע לאו כמו שמונח דמיא ובהא קמיפלגי. ר"ע סבר גזרינן שמא ינוח. ורבנן סברי לא גזרינן. ומ"מ הרמב"ם בפירושו כתב גם כן כדברי הר"ב:

ובידו כלי ריקן. כתב הר"ב דלא בעינן והניח במקום טהור אלא באפר כו'. כמו שביאר הפסוק. או למים מקודשים (לסבת) האפר אשר בה. הרמב"ם: