אֹהָלוֹת ט׳ · ח׳

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ בְתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא גַבָּהּ. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה אֹהָלוֹת ט׳ ח׳, מתוך מסכת אֹהָלוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

בתוכה הכל טמא. אם הכזית בתוך הכוורת, הכל טמא. דבכוורת שהיא נקובה מן הדפנות בפותח טפח עסקינן, כדבעינן למימר לקמן [משנה ג׳], אלא שהנקבים פקוקים בקש ואין הסתימה מהודקת, ודרך הנקבים יוצאה הטומאה לבית כיון דלא מהדקי, ואפילו כלים שתחתיה ושעל גבה מבחוץ טמאים, דכיון שהזית בתוכה רואין אותה כאילו היא מלאה טומאה, ואין כלי מציל על מה שתחתיו ועל גביו. אבל כשהטומאה בבית, אמרן לעיל דאין טמא אלא הבית, שאין הטומאה נכנסת בכוורת דרך נקבים אע״פ שיש בהן פותח טפח הואיל והן פקוקים, ודרך פיה אינה נכנסת שהרי פיה לחוץ:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר ביארנו שהיא כאשר היתה אפוצה הנה היא כמו חתיכה מן הארץ ולזה כנגדו עד לרקיע טמא וכאשר היתה טומאה בתוכה הבית טמא להיות פיה לפנים וגבה טהור לפי שיצא בה הטומאה דרך פיה לבית ולזה יטמא הבית ונשאר גבה טהור לפי מה שהשרשנו בפ' הששי שהטומאה כאשר תראה במקום מה שחוץ מזה טהור:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הכל טמא אלא גבה. מה שהוא מבחוץ. וכ"כ מהר"ם. ומ"ש הר"ב ותוכה טמא כשהטומאה בבית כו'. וכ"כ הר"ש. וה"ל למימר נמי כשהטומאה תחתיה כו'. ומהר"ם כתב לתרווייהו:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · אֹהָלוֹת ט׳ ח׳

א׳
בבית ר"ל ואם הטומאה בבית:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · אֹהָלוֹת ט׳ ח׳

א׳
מיהו אי"ל דמתניתין מיירי ביש תחת הכוורת אויר טפח. כמו שהחליט ר' תוי"ט בשם מהר"ם. דאחמ"כ רבותינו א"א לומר כן. דא"כ בטומאה בתוכה דאמרינן דהבית טהור. ובטומאה בבית אמרינן דתוכה טמא. ואמאי והרי איפכא מבעיא ליה. דכשהטומאה בתוכה אף דמדמחזקת מ"ס חוצצת מלהכניס הטומאה לתוכה. עכ"פ אינה חוצצת מלהוציא הטומאה לחוצה לה (וכלעיל סימן ה'). וכ"כ בטומאה בבית אמאי תוכה טמא. הרי אע"ג דאויר טע"ט שתחתיה מעורב עם אויר שבבית עכ"פ הכוורת המחולחלת שאמק"ט חוצצת עכ"פ על מה שבתוכה אפילו אם היתה הטומאה רצוצה תחתיה ממש (וכמשנה א') מכ"ש כשרק התפשטה הטומאה מהבית לתחת הכוורת דנימא דמציל דופנה על תוכה שלא תבקע הטומאה מתחתיה לתוכה. ואת"ל דהכא שאני ממשנה א'. דהכא פיה פתוח למעלה. ובקעה טומאה שתחתיה לאויר פחות מטפח שבין פיה למשקוף. דאף שאין בו טפח. הרי גם במשנה א' כשהטומאה ע"ג אין תחת הכוורת פ"ט. ואפ"ה בקעה הטומאה לאויר פחות מטפח ההוא. וה"נ הול"ל כשהטומאה באויר טפח תחתיה. תבקע הטומאה לאויר פחות מטפח שבין פיה למשקוף. ומדמעורב אויר ההוא עם אויר תוכה שפיר נטמא ג"כ כל תוכה. וכן הראה פנים לזאת הסברא רתוי"ט בשם מהר"ם. במחכ"ר גם הא לא דמי כעוכלא לדני. דהתם אין כאן סיועת דפנות אהלים להאויר פחות מטפח שתחת הכוורת ולא הו"ל כסתום. אבל הכא מדאין שפת הכוורת הפתוח מרוחק מהמשקוף אויר טפח ניצל האויר ההוא. דהרי אפילו כ"ח שעומד באהל המת שאויר טמא מקיפו מכל צד. וכשאין בין שפת פיה לתקרה ניצל אויר ההוא. וגם אויר שבתוך הכ"ח ניצל (וכמ"ש בס"ד במחצצים בדיני כ"ח סימן ג'. ועי' פ"ה מ"ז). ואפילו נימא כרתוי"ט בשם מהר"ם דמוקי לה הכא בשלימ'. וא"כ כשהטומאה בבית שפיר תוכה טמא. דהרי כלי שלימה אינה חוצצת כלל. ואע"ג דלרתוי"ט ולדעימיה כל פרקן בממ"ס מיירי. ואפ"ה כשפיה פתוח למעלה אינה חוצצת (וכמשנה י"ד). עכ"פ הכא לא מחשב כפיה פתוח. אלא אדרבה מדאינה מרוחקת מהמשקוף טפח כמדובקת וסתומה במשקוף חשבינן לה. ותו דעכ"פ ברישא כשהטומאה בתוכה אמאי הבית טהור. אע"כ דבאין תחתיה טפח מיירי וכדאמרן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913