אֹהָלוֹת ט׳ · ב׳

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תוֹכָהּ. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה אֹהָלוֹת ט׳ ב׳, מתוך מסכת אֹהָלוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

ופיה לחוץ. ושוליה לפנים:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

מבואר הוא כי כאשר היתה גבוה מן הארץ טפח תהיה אהל ותאהיל על הטומאה ותביא טומאה לבית וכן אם היתה טומאה על גבה הנה כאילו היא תחת מקצת האהל כי היתה היא והבית דבר אחד אולם תוכה הנה הוא טהור לפי שפיה לחוץ ואמרו הכל טמא ר"ל כל מה שיהיה בבית וכל מה שיהיה בתוכו הנה היא תטמא:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הכל טמא. פי' הר"ב דתחתיה כמאן דמליא טומאה. עמ"ש ברפ"ו [ד"ה כלים]:

אלא תוכה. לשון הר"ב חוץ מה שבתוכה טהור. ולהרמב"ם מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא כמ"ש לעיל. וכ"כ ג"כ בכאן בחבורו פי"ט. וטעמא כתב הכ"מ דכיון דכלים אין נעשין אהלים לטהר ואילו לא היה שם כוורת היה כל שכנגד הטומאה טמא. א"כ אינו בדין שתציל הכוורת על הכלים שבתוכה כנגד הטומאה:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · אֹהָלוֹת ט׳ ב׳

א׳
שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · אֹהָלוֹת ט׳ ב׳

א׳
והא דלא תני הכא דכשהטומאה תחתיה רצוצה דבוקעת עד התהום וכדקתני בטומאה רצוצה במשנה ג' ה"ט מדכלל הכא דין טומאה תחתיה עם דין טומאה ע"ג. והרי בכה"ג לא שייך לומר שטומאה ע"ג בוקעת עד התהום. דבאמת אינה בוקעת רק עד הארץ. דלא גרע ע"ג מאילו באמת היתה מונחת הטומאה באויר על הארץ שאינה בוקעת עד התהום (וכמ"ש בס"ד בקרית ארבע סימן א'):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913