הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תוֹכָהּ. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ופיה לחוץ. ושוליה לפנים:

מבואר הוא כי כאשר היתה גבוה מן הארץ טפח תהיה אהל ותאהיל על הטומאה ותביא טומאה לבית וכן אם היתה טומאה על גבה הנה כאילו היא תחת מקצת האהל כי היתה היא והבית דבר אחד אולם תוכה הנה הוא טהור לפי שפיה לחוץ ואמרו הכל טמא ר"ל כל מה שיהיה בבית וכל מה שיהיה בתוכו הנה היא תטמא:

הכל טמא. פי' הר"ב דתחתיה כמאן דמליא טומאה. עמ"ש ברפ"ו [ד"ה כלים]:

אלא תוכה. לשון הר"ב חוץ מה שבתוכה טהור. ולהרמב"ם מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא כמ"ש לעיל. וכ"כ ג"כ בכאן בחבורו פי"ט. וטעמא כתב הכ"מ דכיון דכלים אין נעשין אהלים לטהר ואילו לא היה שם כוורת היה כל שכנגד הטומאה טמא. א"כ אינו בדין שתציל הכוורת על הכלים שבתוכה כנגד הטומאה: