אֹהָלוֹת ז׳ · ו׳

היא טמאה ר"ל כל העליה התחתונה שהכותל תחת חללה כולה טמאה. דהטומאה שבכותל שהיא כקבר סתום בקעה לתוך העליה. והתפשטה שם בכל מקום [הא אם היתה הטומאה רצוצה תוך כותל זה אם יש חדר תחת העליה בצד הכותל דיינינן בה דין מחצה למחצה וכל העליה טהורה [כפ"ו מ"ג וד'] ואם אין חדר בצד הכותל. הרי הטומאה בוקעת ואיו טמא בעליה שע"ג הכותל רק נגד הטומאה [ועי' בקרית ארבע בדיני רצוצה סי' ב']:

ולרמב"ם בפירושו כאן (ולרכ"מ פ"ז מטו"מ. גם בחיבורו ס"ל כן. ועמ"ש בס"ד בבועז פ"ג סי' י"ב). הא דאמרינן בכולן נעולים. כל הפתחים טמאין. ה"ט מדהו"ל כקבר סתום. אבל כשנפתח א' מהן. או חישב להוציאו בא' מהן כבר יצא מתורת קבר. והו"ל כבית ולהכי אין טמא רק אותו פתח שסופו להוציאו בו. ואני עני וכואב לא זכיתי להבין ד"ק. דאי משום קבר סתום א"כ בכל הפתחים נעולים מה איריא פתחים כולן טמאין. הרי אפי' נוגע בכל כתלי הבית מאחוריו טמא. ואי דרישא מיירי גם בלא נגע בהפתח רק בשמשקוף הפתח האהיל עליו. דאע"ג דהדלת נעול. אפ"ה נטמא כשהאהיל המשקוף עליו. כראשי קורות שתחובות בקבר הסתום דמטמאין בהאהילו על העליות בריש פרקן. ונקט הכא בשהאהיל המשקוף ברישא משום סיפא בשנפתח פתח א' או בשחישב להוציאו בא' מהן. אז רק אותו פתח מטמא באהל ולא הפתחים האחרים. ואילו הוה נקט במגע. הרי בסיפא כשנסתלק דין קבר סתום מהבית גם בנגע באותו פתח טהור. עכ"פ ק"ל היאך ע"י שחישב להוציאו בא' מהפתחים. יסולק דין קבר סתום משם. אף דודאי מודה הרמב"ם בכל שאר קבר סתום דלא מהני בשחישב להוציא הטומאה משם. דהרי גם הכא קאמרינן בסיפא. דמודים בפותח מתחלה שצריך שיפתח ד' טפחים. והיינו מדמונח מת בבית. ושיעור הוצאת המת ד"ט (כפ"ג מ"ו) ומינה בכזית ממת צריך שיפתח טע"ט. ורק במונח בבית שיש בו דלתות רק שהם נעולים. בהא לבד קאמר הרמב"ם דמהני מחשבה שיפתחנו. עכ"פ קצרה השגתי להבין. אם כשכולן נעולים יהיה דין הבית כקבר סתום. איך כשיחשוב לפתוח א' מהן יתבטל ממנו דין קבר סתום. והקבר סתום בסוף כבתחלה. וי"ל. ועכ"פ ק' דאי משום קבר סתום מטמא. למה לא נקט בב' בבי דרישא חלונות וחלון כדנקט בסיפא. ועי' בפנים סי' ל"ח: