מבחוץ. ר"ל חוץ לאהל ודמיון זה כשנעמיד יתדות בארץ בצד האהל וירכיב הכלי אשר לו צד בגובה טפח על אלו היתדות ויתדבק בשווי פיו עם צדדי הבית או האהל הנה היא תציל על כל מה שבתוכו ואפי' הית' טומאה תחתיה על זו הצורה אולם אם התדבק פי זה הכלי עם שטח החצר או הגינה אשר הוא מגולה לשמים ואין הכותל אהל ולא יקיף בבית הנה זה הכלי לא יציל אבל יהיו הכלים אשר בו וכל מה שבתוכו כבר האהילו על הטומאה לפי שזה הכותל לא יעשה לחוץ בפני הטומאה כמו כותל הבית ואמנם נעשה בזאת הקדרה התלויה מהקורה כאשר התבאר בתוספתא שאם היתה קורה דבוקה ע"פ הקדרה הנה אין לחלוק שהיא מצלת על כל מה שבתוכה ואם היה בין פי הקדרה והקורה פותח טפח הנה אין מחלוקת ג"כ שכל מה שתחת הקדרה טמאה בעבור הטומא' אשר תחתי' והיות הקדרה תחת אהל לפי שהיא תחת הקור' ואם היה בין הקדרה והקירה פחות מטפח הנה בזה יאמר ר"ע שאין שם פותח טפח מצלת וחכמים אומרים שאם לא יתדבק עם הקורה אינה מצלת והלכה כחכמים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
כיצד כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ. להכי קתני על יתדות משום טומאה שתחתיה. [*ומ"ש הר"ב סמוך לכותל שלא תהא משוכה כו'] וז"ל הרמב"ם ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האהל ע"כ. וכן כתב ג"כ בחבורו [פרק כא מהט"מ הלכה ד] וסמך פיו לדופן האהל וזו היא הצורה ) עיין ספ"י:
מבחוץ. לשון הר"ב סמוך לכותל כו'. ואז חשובה כפישה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה. וכ"כ הר"ש ולרבותא דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת *)דכיון דמשום אהל היא שמצלת הלכך אף על כלים שע"ג מצלת. עיין במשנה יב **)פט"ו. וכשהטומאה בתוכה עיין פרק ט משנה ט:
קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל. שיש בה פותח טפח. הרמב"ם פכ"א מהט"מ [הלכה ה] [*ומסיים והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כו'] וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל. ידוע דבקורה טפח מיירי כי אז מכוסה טהורה. ואינה מכוסה טמאה כי הקורה שיש בה טפח נקראת אהל להביא הטומאה לקדרה ולכלים שבתוכה. וכלי חרס אינו מטמא מגבו וגם דבכה"ג אפילו אין טומאה תחת הקדרה עצמה. הקורה מביאה טומאה לה. וטומאה תחתיה היינו תחת הקורה. ולכך כתב הרמב"ם וטומאה תחתיה וקדרה תלויה בה. הפך מלשון המשנה. ע"כ. ועיין במ"ו פי"ב. ולפי' זה אינה ענין לשלפניה. וגם מהפך הלשון. אבל מהר"ם כתב וז"ל נ"ל לפרש דמיירי בקורת הבית שבולטת קצת חוץ מן הכותל וכשהקדרה של חרס תלויה באותה קורה. היא מופלגת מכותל הבית וקאמר בתוספתא דאם פי הקדרה דבוק למעלה. הקורה מצלת על הכלים שעל גבה ואם מופלגת ממנה טפח אינה מצלת כיון דמופלגת [מן הקורה טפח והוי כמופלגת] מכותל הבית טפח. דאינה מצלת אלא עם דפנות אהלים כשהיא סמוכה לכותל מבחוץ. וכשאין מפיה לקורה טפח חשיב כדבוקה בקורה ומה שהיא סמוכה לקורה חשיב כסמוכה לכותל הבית דקורות כותל הבית ככותל. ובמשוכה מכנגד הקורה פחות מטפח פליגי ר"ע ורבנן והיינו שאין הקורה סותמת פי הקדרה ששפתי הקדרה משוכי' משפת הקורה ולחוץ ר"ע מטהר כיון דאינה מופלגת טפח. וחכמים מטמאים כיון דאינה דבוקה ממש. וכה"ג פליגי נמי בתוספתא בכפישה שמופלגת מן הכותל עצמו פחות מטפח. עכ"ל. ולפירושו לא אתי שפיר הא דקתני מכותל לכותל. וגם כלים שבקדרה שצריך לפרש שע"ג הקדרה:
ורתוי"ט הסיב פי' משנתינו דקאמרה שאין הכלים מצילין וכו' שהוא ענין חדש. ולא תלי כלל במה שנזכר במשנה תחלה. אלא האי שאין וכו' הוא כמו ואין. ר"ל ואם הדביק הכלי בדופן האהל. אינה מציל עד שיהא להכלי עצמה דופן טפח. הא אם היה רק גובה חצי טפח בולט מהאהל. וחצי טפח גובה דופן הכלי. אינו מציל. וכ"כ הרמב"ם (פכ"א מטו"מ ה"ז). ומה ערבים עלי דברי רבינו אלו זצוק"ל. דלפי דבריו אלו אין כאן שום דוחק וחסרון בלישנא דמשנתינו. וגם לפ"ז שייך טפי למתני בתר הכי במשנה ז' כשם שמצילין בפנים כך מצילין בחוץ. דבחוץ דומיא דבפנים. דתרווייהו בדבוקים בצד הדופן. והגם שיש קצת לדקדק. חדא דנימא שיהיה מלת שאין כמלת אין אף שמצינו לפעמים דוגמתו במשנה. עכ"פ אינו במורגל כל כך בלשון המשנה. וזאת שנית במה דקאמר תנא היה לו חצי טפח מכאן וכו'. הרי מלת לו מלבד שמיותר. משמע נמי דמכאן ומכאן דקאמר בתר הכי בגוף א' מיירי. טפי הול"ל היה חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. ותו דלפי פ' רבינו. האי מכאן ומכאן דקאמר תנא ר"ל חצי טפח דופן שבכלי עצמו. וחצי טפח בולט מהצד שבכותל הבית. וק' צד כותל הבית מאן דכר שמיה. ואפילו נימא דאדפנות אהלים קאי שהזכירו התנא מקודם. לכה"פ הול"ל חצי טפח מזה וחצי טפח מזה. דמלת מכאן ומכאן משמע דאכלי גופי' קאי. ואעפ"כ אנא בעניותא אוסיף מיא וקמחא בדברי רבינו כדי לצדד גם כל הדקדוקים הנ"ל ויהיה הכל מיושב. כמשחל ביניתא מחלבא. דמלת שאין דקאמר תנא הוא ודאי נתינת טעם על מה דקאמר תחלה. וה"ק תנא הא דנקיטנא ב' אופנים שיציל בהם כלי שאמק"ט. כשהוא בצירוף אהל. דאופן א' היינו בשהכלי מונח וסותם ארובה שבמעזיבה. ואופן השני. כשהכלי מונח על בור שבקרקע הבית. ולא נקיטנא בשפה הכלי סמוך לדפנות אהלים. שג"כ מצלת עם דפנות אהלים על מה שבתוכה. אפי' בלי צמ"פ. ה"ט. שאין הכלי מציל עם דפנות אהלים שסמוך להכלי. רק בשיהיה להכלי עצמו דפנות. ור"ל דבהנך ב' אופנים שזכרנו מציל הכלי. אע"ג שאין דופן להכלי עצמו בגובה טפח. מה שאין כן כשהכלי מציל על מה שבתוכה. מדמונחת פיה סמוך לדפנות אהלים. צריך שיהיה להכלי עצמו דופן טפח. וע"ז הדר תנא וקאמר. היה בכלי חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן בגוף הכלי. והשוליים של הכלי באמצע גובה דופן טפח של כלי. נמצא שיש להכלי ב' פיות לשני חללים שבה. ופה א' פונה להכותל. אינו מציל. והיינו משום שאין החצי טפח גובה דופן הכלי שמצד האחר של השוליים מצטרף לחצי טפח דופן הכלי שפינה לצד כותל הבית:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · אֹהָלוֹת ה׳ ז׳
א׳
ד"ה כיצד. להכי קתני על היתידות. לכאורה בפשיטות י"ל משום דע"כ מיירי שהיא גבוהה מן הארץ טפח דתיהוי אוהל. ואיך תתלה באויר אם לא ע"ג יתידות:
ב׳
ד"ה קורה. ולפ"ז אין ענין לשלפניה. וי"ל דשפיר הוה מאותו ענין דמציל בלי מרוח לכ"ע (כמש"כ הר"ש בסוף מ"ה והרא"ש בריש מ"ו) ול"פ רק במופלגת פחות מטפח:
