תיבת המגדל. הוא ארון ישימו אותן במגדל וזה צורתה . א"ר יוסי שאפי' היתה הטומאה בתוך זה הארון הנה הבית טהור ולא נאמר תצא טומאה דרך פתחו אשר בו טפח שכבר אפשר שתצא הטומאה מזאת התיבה מבלתי זה הפתח אשר בו טפח אשר תצא ממנו הטומאה וזה כשיוציאה חלקים חלקים מדרך יציאתה אשר אין בו טפח ולא תצא ממנו טומאה או ישרוף אותו תוך הארון ולעולם לא תצא טומאה מפתח זאת התיבה לבית ואין הלכה כר' יוסי:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
רבי יוסי מטהר. נראה דמודה ר"י בהא [דתנן במשנה ג פרק ז] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם. דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית. תוספות חולין פרק ט דף קכה [ד"ה יכול]. ונראה דדוקא התם שהדלתות נעולים. כדפירש הר"ב שם. להכי הוצרכו לתרץ דבמת שלם אין דרך לשורפו כו'. אבל כשיש פותח טפח פתוח. מודה אפילו בכזית שהטומאה יוצאת. וכדתנן במשנה ו פרק דלעיל. ועוד בפי"ג. אך עדיין קשה דאמאי לא פליג בס"פ דלעיל. אדתנן יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח. הטומאה בתוכו הבית טמא:
וא"ת אמאי בשאין פ"ט בינו ובין הכותל חללו טהור מ"ש משפוע אהל שגבוה רק אצבע. ואפ"ה כשהטומאה באהל. טמא תחת השפוע. מדמחובר חלול פחות מטפח לחלול האהל (כפ"ז מ"ב) וכ"כ זיז שסובב לבית. אפי' אינו פתוח להבית רק גא"צ. באה הטומאה מתחת תקרת הבית לתחת הזיז (ספי"ד מ"ד) א"כ ה"נ תבוא הטומאה מתחת תקרת הבית לתחת תקרת הבית שממעל לחלול שבינו לכותל אף שאינו טע"ט. י"ל התם באהל אין כותל מפסיק בין חלול האהל לחלול השפוע. משא"כ הכא הרי מפסיק המגדל בין ב' החללים. וכן בהזיז אף שהוא רק גע"ג אצבעות. עכ"פ כיון שהוא בשטח א' עם משקוף הפתח. הו"ל כאילו הגיע המשקוף עד צד החוץ של הזיז. והרי המשקוף הוא טע"ט. וסוף הטומאה לצאת דרך שם. משא"כ הכא אין החלול שבין המגדל להכותל עשוי לצאת בו מתחת תקרת הבית. דמי טפי לחצץ שבבית. דכשהטומאה בבית חצוץ טהור (כפט"ו מ"ו) וכן טבליות נוגעת זב"ז בקרנותיהן (פט"ו מ"ב) ה"נ הרי חלול זה מופרד מחלול בית. וכסגור דמי (ועמ"ש בס"ד בבועז פי"ב סי' ז'). אמנם מ"ש רתוי"ט דמעלה ומטה דמגדל תלויין זב"ז. דבא' מהן פתוח לבית טע"ט. אף תוך האחר שאינו פתות טע"ט להבית ג"כ טמא. משום דעכ"פ המגדל שהוא כלי אינו חוצץ בפני הטומאה שהתפשטה לא' מב' מקומות הללו. ובוקעת למעלה ולמטה מא' לחבירו. ע"ז ק"ל. דהרי הרמב"ם (פי"ג מטו"מ) כ' דבמחזיק המגדל מ"ס הו"ל כאהל. וכן הראב"ד ס"ל כן (פי"ב מטו"מ ה"ב) וכן משמע נמי פשטותא דמתניתין (לקמן רפ"ח) ודוחק לומר כרתוי"ט שם (מ"א ד"ה ואם) דהמחזיק מ"ס רק עם דפנות אהלים מציל. דהרי כללים בהדי אינך דא"צ דפנות אהלים התם. ותו אף את"ל כן י"ל דזהו דוקא כשהטומאה עצמה מונחת תחת הכלי או בצדה. אז צריך גם דפנות אהלים. אבל בגוונא דהכא שאין כאן תחת א' מהן רק התפשטות הטומאה לכ"ע גם כלי מחזיק מ"ס לבדו מציל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · אֹהָלוֹת ד׳ ב׳
א׳
ר' יוסי מטהר מפני שהוא יכול כו'. המפרשים נדחקו מדוע ל"פ ר"י בשארי משניות המדברים מענין ס"ט לצאת וכן קשה ממאמרו עצמו לעיל פ"ג מ"ו דמשמע דס"ל הך דינא עי' פי' הרא"ש. ול"נ דהא משמע במתני' שם דפחות מטפח ל"א ס"ט לצאת אף להחמיר עמש"כ שם. וכ"נ שם מפי' הרא"ש. רק הכא ס"ל לת"ק דאף בפחות אמרי' סט"ל משום דע"כ סופה לצאת דרך פתח זה כפי' הרע"ב והוא מפירש"י בחולין (קכה ב'). לכן פליג ר"י בזה ואמר דע"כ ל"א דנוכל ג"כ לומר שיוציאנה חציים כו'. וגם בביב שאין ביציאתו פ"ט לא פליג דבהקמירה יש פתח כמש"כ שם. ואף אם תאמר דאין שם פתח י"ל דשם הבית טמא מדין קבר סתום כמש"כ בתוס' ב"ב (ק ב') בד"ה ורומן: