אֹהָלוֹת ט״ז · ה׳

שהאיכר עובר אקקערסמאן [כירמיה נ"א כ"ג] עבר בשדה בחרשו עם בקריו:

אבל לענין שיטמא קבר עובד כוכבים באהל יש אוסרין לכהן ויש מתירין. ונהגו להחמיר. ולפי מ"ש הש"ך (שע"ב סק"ב) להקל בבתים הסמוכים לבית מת עובד כוכבים. כ"כ נ"ל דבדר כהן בחדר שבבית אחד. ובחדר שכנגדו באותו בית מונח מת עובד כוכבים. דבשניהן פשוט דאפילו בהיה מת ישראל. אפ"ה כשהכהן סוגר חדרו לבלי לצאת או לבוא שום אדם בפתחו עד אחר שיצא המת דרשאי להשאר שם. אלא דבמת עובד כוכבים אפילו אינו סוגר פתחו עכ"פ כיון דאין כאן רק חשש החומרא דסוף טומאה לצאת דרך הגעזימס שמקיף כל הבתים והגעזימס רחבו טפח ובולט להרחוב ממעל לפתח כל הבתים. בעובד כוכבים יש להקל. דאף שכל שבוודאי יוציאו המת דרך שם הלממ"ס היא (כמ"ש בס"ד לעיל פ"ז סי' ל"ד). אפ"ה י"ל אולי בעובד כוכבים אין כאן הלכה. וכ"כ בדר כהן בחדר. ומת עובד כוכבים בחדר שכנגדו. אע"ג דבמת ישראל בכה"ג. אפילו בשעה שהבית שהמת בתוכו סגור. אפ"ה אסור לכהן לצאת מחדרו. דאף דכשיש פתח לחדר המת. אע"ג שהדלת נעול אין דינו כקבר סתום. אפ"ה אסור לצאת מדסוף טומאה לצאת. עכ"פ גם סוף טומאה לצאת הלכה היא. ויש בו דררא ושייכות דאהל טמא. להכי י"ל דבמת עובד כוכבים לא גמירן הלכה. מיהו במגע ומשא י"א דאפילו המקילין אוסרין (ש"ך יו"ד סי' שע"ב). אולם בש"ס (יבמות ס"א ע"א) מסקינן בפירוש נהי דאמעוטי מאהל. ממגע ומשא מי אמעוטינהו קרא. וכן מסתבר דמי גרע מחמור. רק די"ל בטומאת עצמות דאינו בבהמה:

המפנה קברו מתוך שדהו מלקט כו'. התוי"ט העתיק התוספתא המפנה קברו לרה"ר כו' (ומשמע דבא לפרש בה משנתינו) אינה ענין כלל לה כמובן. והרא"ש פי' שקברו שם אדעתא לפנותו. וק"ל דהא משמע בר"פ דאפי' ע"ד לפנות יש לו תבוסה. ול"נ לפרש ע"פ התוספתא דתני שם מי שנפחת קברו לתוך שדהו מפנה עצם כו'. ופי' שהיה נקבר סמוך לשדהו ונפרץ אח"כ הקבר לתוך שדהו:

שם רש"א כו' יש לו תבוסה. עי' תו"ח בשם הרא"ש. ולא הבינותי ראייתו מן אוכל בדמעו דהתם מיירי בעפר שחופר בבדיקתו ואין לו ענין לעפר תבוסתו: