נִדָּה א׳ · ז׳

על יד. אחר. כמו ועל ידו החזיק, שהוא כמו ואחריו, בספר עזרא (פרק ג׳):

אף על פי שאמרו דיה שעתה כו': הנדה היושבת על דם טוהר לא תצטרך בדיקה תמיד לפי שהדם יורד ממנה ולא תועיל בבדיקה ואחר אמר שהאשה אם שמשה מטתה אשר תצטרך עדים כמו שקדם אם היתה יושבת על דם טוהר או היתה בתולה שדמיה טהורה כי היא לא תצטרך עדים לפי שדם טוהר יגר ממנה ובתולה שדמיה טהורים היא בתולה קטנה שנשאת ועוד יבא הבדל זה במה שאחר זה ויהיה לשון המשנה כן וכל משמשת משמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים. ואחר התחיל בהבדל אחר ואמר שכל אשה שתהא עסוקה בטהרות תצטרך שתבדוק עצמה באלה השלשה עתים והם בשחרית ובין השמשות וקודם התשמיש אמנם אם לא תהיה עסוקה בטהרות לא יחוייב אליה שתבדק עצמה קודם שתשמש ביתה לפי שהעיקר אצלינו כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו תהיה אשה שלא קבעה לה וסת לא תצטרך בדיקה לפני תשמיש ואין הלכה כרבי יהודה:

חוץ מן הנדה. והא קמ"ל דאין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה. גמ':

והיושבת על דם טוהר. מהו דתימא תבדוק דדלמא קבעה לה וסת. קמ"ל. דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. גמ':

ומשמשת בעדים. פי' הר"ב אע"פ שיש לה וסת וכו'. אבל אשה שאינה עסוקה כו' ואפילו אין לה וסת לפירש"י. ועיין בר"פ דלקמן:

ובתולה שדמיה טהורים. כתב הר"ב ד' לילות לב"ש וכו'. כדתנן בר"פ בתרא. ומ"ש הר"ב אבל שחרית וערבית צריכה בדיקה היכא דלא שמשה כו' מסיים רש"י ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעי בדיקה דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה. לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן. דכל לבעלה לא בעיא בדיקה אלא מגו דלטהרות. והכא ליכא מגו:

ופעמים צריכה להיות בודקת. פירושא דצריכה להיות בודקת דברישא:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. עיין בריש פרקין דלקמן: