נְגָעִים ט׳ · ג׳

כל שאינו מחמת האש זהו שחין. לאתויי אבר מעיקרו:

כבר קדם שהשחין והמכוה לא יתטמאו במחיה ואמנם סימן הטומאה בהן שער לבן או פסיון וכבר קדם ששחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ולא עור הבשר פושה לתוכן ואמנם יהיה הפסיון בשחין עצמו. וידוע שכף האדם לא יצמח בו שער והניחו לרבי אליעזר זאת ההנחה והוא שיהיה בכף שחין על התאר המותנה בו ובהרת בכלל זה השחין כבר כללהו ואשר יסגיר והקשו לו מה יהיה זה סוף ההסגר ששער לבן לא יצמח בזאת הבהרת ולא מחיה תטמא בה ואין לה מקום שתפשה לפי שבתוך השחין ועור הבשר יוסיף ואין השחין פושה לעור הבשר ואמר להם תועלת ההסגר שמא תכנס ביום ז' עד שתשוב כגריס ויפטור אותו הכהן ואחר זה תפשה בשארית השחין אשר כנסה ממנו ויהיה הפסיון ויהיה מוחלט לפי שהפסיון מטמא אחר הפטור כמו שקדם בג' ואמרו לו אפשר כאשר היתה הבהרת כסלע כמו שהנחנו שהיא אפשר שתכנס ותעמוד על כגריס ואם היה מקומו כגריס מה תועלת ההסגר רוצה לומר אם היה בתוך הכף שחין ובהרת כגריס בתוך השחין:

ואמר לא שמעתי. ר"ל לא (נשמע) [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית וא"ל רבי יהודה בן בתירה שאנחנו (נאמר) *[נחקור] בזאת השאלה מעט ואמר לו רבי אליעזר אם תמצא פנים יחייב בו הסגר ותראה תועלת ההסגר *(הנה הוא טהור) ואם תקיים הטענה שלא יהיה צריך הסגר לא אקבל ממך דבר שאני קבלתי שהוא צריך הסגר ולא אדע איזה דבר אפשר להתחדש בזה ההסגר ממה שיחייב טומאה ממה שהוא תכלית ההסגר ולמדנו מר' יהודה בתועלת ההסגר כמו שתראה ואמר שמא יולד לו שחין שהשחין פושה לשחין כמו שהשרשנו וזה מאמר אמתי:

שמא תכנוס ותפשה. פי' הר"ב שמא תכנוס כו' ויפטור אותו כו'. עי' מ"ש בשם מהר"ם פ' דלעיל משנה ז:

אמרו לו והלא מקומה כגריס. לשון הר"ב למה יסגיר כו'. גם הרמב"ם מפרש כן ויש לדקדק היאך שאלו למה יסגיר ועדיין לא אמר להם כלום בזה שיסגירו וכן קשה דעל אמר להם לא שמעתי מפרש הר"ב. כלומר גם זה יסגיר כו'. והרי כבר ידעו השואלים שיסגיר. אבל לשונו זה דלקמן הוא מפי' הר"ש והוא לא פי' כן בוהלא מקומה כגריס למה יסגיר כלשון הר"ב. ולפיכך יש לפרש לדבריו שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו וכ"פ הר"ש והר"ב בפי"א משנה ז. וכשא"ל לא שמעתי מפרש כלומר גם זה יסגיר דמדא"ל לר' יהודה אם לקיים דברי חכמים כו'. שמעינן דתשובתו היתה שיסגיר ובת"כ קתני בהדיא אמר להם כך שמעתי יסגיר והרמב"ם שמפרש בשאלתם שהיתה למה יסגיר כדברי הר"ב הוא אינו מפרש על א"ל לא שמעתי כלומר גם זה יסגיר כלשון הר"ב. אבל מפרש וז"ל לא שמעתי ר"ל לא [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית ע"כ. ונמצא עכשיו שהר"ב לא דק בהעתקת פירושו. שמתחלה העתיק פי' הרמב"ם. ואח"כ פי' הר"ש ואינם עולים בשטה אחת:

לא שמעתי. ולא אמר לא ידעתי כדכתב מהר"ם וז"ל דר"א לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כדאיתא (בחגיגה) [בסוכה דף כ"ח ע"א]:

חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים כנותן טעם לדבריהם. יותר מאילו סתרת דבריהם. א"נ חכם גדול אתה שלא בלבלוך הקושיות לסתור דבריהם. קרבן אהרן: