ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15טמא. ומחליטו:
נחלת הכלל
נְגָעִים ה׳ · ה׳
מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, בָּזֶה בַהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כַּסֶּלַע, בְּסוֹף שָׁבוּעַ בָּזֶה כַּסֶּלַע וָעוֹד וּבָזֶה כַּסֶּלַע וָעוֹד, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת כַּסֶּלַע וְכַסֶּלַע, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִהְיוֹת כַּגְּרִיס. זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה נְגָעִים ה׳ ה׳, מתוך מסכת נְגָעִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12ידוע שכאשר סר הפסיון אשר הוחלט בו שהוא טהור וכאשר הוחלטו שניהם בפסיון אשר הותקו בהם יחד ואחר זה שב בזה כסלע ובזה כסלע לו אמרנו אשר היה תחלת בהרתו כסלע היה טהור לפי שהלך הפסיון וכאשר נפל הספק שניהם טמאין לפי שכבר הוחלטו ומספק לא יצא מחזקתו והוא אמרם וטהרו את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק וכאשר שב בזה כגריס ובזה כגריס הנה כבר התאמת בודאי שהלך הפסיון משניהם אשר בו הוחלטו ולזה שניהם טהורים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17זהו שאמרו כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. דבפ"ג דיבמות משנה ה מפרשי' זהו דתנן התם דלמעוטי קאתי. ועוד ק"ל אמאי לא תנן נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא נזקק לטומאה ספקו טהור. ועוד דהתם הוה למעוטי תרתי כדתנן בריש פרקין. לכך נ"ל דה"נ קאמרי. זהו שאמרו משנזקק כו' כלומר דכל היכא שנזקק הוה ספקו טמא. משא"כ בקודם שנזקק כו' דלא הוי כללא. דהא משכחת בתרי גווני דטמא ולפיכך לא תני לעיל זהו שאמרו עד שלא נזקק כו':
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · נְגָעִים ה׳ ה׳
א׳
הלך שער לבן שאח"כ נשרו אותן ש"ל שהחליטו בהן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · נְגָעִים ה׳ ה׳
א׳
ומ"ש רתוי"ט דהה"נ בהי' הספק במחי'. נ"ל דר"ל בהי' בא' מהן בהרת עם מחי'. ובא' מהן בהרת בלי מחי'. וקצצו שניהם בהרתם. אחר שראום הכהן. אע"ג דשניהם עבדי אסורא [כשבת קל"ב ב']. ואפשר שגם אותו שקצץ בהרתו בלי סיט"ו. אף דלא אהני לי' מעשיו. אפ"ה לוקה [ועיי' לקמן פ"י סי' י"א.]. אפ"ה הרי אינו טמא רק אותו שהי' בו המחי'. ולהכי במסופק מי מהם שהי' בו הסיט"ו. שניהן טהורים. ואע"ג שא' מהם כבר נזקק לטומ'. עכ"פ מדלא הוחזקו שניהן לטומאה כלא הוחזקו דמי וכדמשמע במשנה ה'. ומהו' משה טארן נ"י אמר דכוונת רתוי"ט שהי' בו כגריס וסגרו שבוע א' או ב'. ובסוף ההסגר מצא בו ב' בהרות. ובאחת יש מחי'. ומסופק אם זאת שהמחי' בה היא הישנה. ונמצא שהאחרת חדשה וצריכה ב' הסגרות אחר שיטהר מהמחי' שבחברתה. או שאותה שהמחי' בה. חדשה היא. ונמצא שהאחרת נפטרה לגמרי אחר הסגר ב':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913