נְגָעִים ג׳ · ב׳

חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']:

כך כתב הר"ש והר"ב. ותמהני למה לא פירשו רבותינו מדאין עושין מצות חבילות חבילות. וכמו דאין משקין ב' סוטות כא' מה"ט [כסוטה ד"ח א']. והרי ה"נ ראיית הכהן הנגע מצוה היא. ובין בהשקאת סוטה ובין בראיית הנגע. פשיט בעיני דהי' הכהן צריך לברך מקודם אקבו"צ. ונ"ל דרבותינו דייקי מתוספתא [פ"א] שהזכירה כל הדברים שאין עושין כאחד. וביניהן נקט אין מטהרין ב' מצורעין כא'. ועל כולן קאמרינן בפ"ק דסוטה [שם] דאין עושין מצות חבילות. ומדנקט רק טהרת המצורע. ולא נקט אין רואין ב' נגעים כא'. ש"מ לאו משום דשיירי' כדשייר טובא התם. דא"כ טפי הו"ל לשייר טהרת המצורע שמאוחר לראיית הנגע. אלא משום דדוקא כל מצוה שיש בה מעשה וטרחא. להכי כשעשה ב' כא' מחזי כאילו הן עליו למשא. וכמ"ש רש"י התם. משא"כ ראיי' אינו מעשה וטרחה. דניחוש שכשיראה שניהן כא'. היינו משום דהמצוות הן לו למשא. ואילה"ק לרש"י דלהכי אין עושין מצות חבילות מדמחזי עליו כמשא. א"כ באומר ב' קדושות על כוס א' אסור מדאין עושין מצות חבילות [כפסחים דק"ב ב'] ומה משא איכא בהא. י"ל מדטריחא לי' להביא כוס אחר לקדושה האחרת. ועכ"פ לרמג"א [קמ"ו סקי"א] דר"ל להרמב"ם אין משקין ב' סוטות כאחד ע"י ב' כהני'. ור"ל דמדלא השקה אותן כהן א' משמע דמחזי כמשא עלי'. ק"ל נהי דלא תקשי וכי אין רשאין ב' בנ"א להניח תפילין יחד. דהתם חובת הגוף הוא להניח כ"א תפיליו. עכ"פ הפסח שנשחט בג' כתות רבבות אלפי ישראל והרי רשאים כל א' לשחוט כל הפסחים כולן [קדושין מ"ב א']. ואפ"ה לא מחזי כמשא כשישחטו כל א' פסחו. וכולן בשעה א' ובמקום א'. ואת"ל התם עכ"פ לא רמיא חיובא על כל א' לשחוט פסח חבירו. ק' וכי רמי חיובא אכהן א' להשקות כל הסוטות ולטהר כל המצורע. וצ"ע: