נְגָעִים י״ג · ו׳

הכהה בשני ר"ל ואם עמד בעינו בסוף שבוע א'. וחזר והסגירו. ובסוף הסגר שבוע ב' מצא שכהה למראה כשרה:

ולכאורה הי' נראה דמדנקט תנא שהיו הטבעות מלובשין בידיו ש"מ דדוקא בשמלובש בהן בידיו אמרינן דמדטפלין לגבי ידיו לפיכך משדינן ידו בתר גופו שלפנים. שדינן גם להו לפנים. אבל בהיו הטבעות תוך ידו. שאינן טפולין להיד. אינן נשדין בתר הגוף לפנים. דמהכ"ת נימא כשהן בחוץ יהיו כאלו הן לפנים: אבל א"א לומר כן. דהרי בתוספתא מפורש שגם כשהן תוך ידו נדונין כלפנים ואדרבה חמירי עוד טפי מאילו לבשן. מדכשהן תוך ידו נטמאו מיד. א"כ ק' למה לא אשמעינן התנא כן לרבותא אף שאינן טפולין. אלא נ"ל דלבוש רבותא קמ"ל. דאי הוה נקט וטבעותיו בידיו סד"א דדוקא בשמלובש בהן בפנים מקילינן דלא נטמא עד שישהה כדי אכילת פרס. אבל כשידו בחוץ דוקא לחומרא. דהיינו כשהן תוך ידו שדינן להו לפנים ונטמאו מיד. אבל לקולא כגון שמלובש בהן אע"ג דמדטפלין לידים כ"ש דשדינן לפני'. עכ"פ לקולא לענין שלא יתטמאו עד שישהה לא דיינינן להו כאילו מלובש בהן. אלא נטמאו מיד. והא דנקט שהן תוך ידו. רק לרבותא נקט הכי דאע"ג דאינן טפלין ליד אפ"ה שדינן להו לפנים להכי נקט מלובש לרבותא דג"כ דינו כמלובש בהן כלפנים: אמנם ק"ל לפי דין משנתנו אמאי בפשט ב"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכה אמאי שניהן פטורים כריש שבת ואמאי ולהוי ידו המלאה שבחוץ כאילו היא בפנים דשדינן ידו בתר גופו וכשנטל העני מתוכה אמאי שניהם פטורים ולהוי כנוטל מבפנים ומניח בחוץ: וכ"כ ק' מסיפא התם בפשט העני את ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה אמאי שניהן פטורים. נשדיי' ליד העני כאילו הוא בחוץ וכאילו נטל בעה"ב בחוץ. והכנים לפנים: י"ל דדוקא לענין דין של הכלים שבתוך היד עצמן דיינינן להו כאילו הן בפנים. אבל התם חיובא דגברא הוא משום הוצחה והכנסה והרי לא הכניס ולא הוציא כלל [ועמ"ש בס"ד פ"י דפרה סימן כ"ו] ודו"ק:

בהרע"ב דאי קאי מצורע בבית עליה טהורה. מזה אין ראיה כלל דאפי' במת כהאי גוונא טהור. ובמצורע אפי' מחיצה גבוהה עשרה מפסקת. ולר"ש לקמן מי"א אינו מטמא אלא עד ד' אמות. יותר הל"ל דאם הבית מנוגע עליה טהורה. גם מה שפי' לקמן אבן א' שבבית המנוגע כו' אינו מדוייק והל"ל שמבית המנוגע עי' רמב"ם רפט"ז: