נְגָעִים י״ג · ג׳

וההולך לו ר"ל או שבסוף הסגר א' מצא שהלכה ועברה הנגע לגמרי:

ולענ"ד פשוט דה"ה בנטל האבנים תוך ימי הסגר א' או ב' ואח"כ חלץ וקצה וטח אחר הסגר ואח"כ חזרה נגע להבית. נמי דינא הכי. וכן משמע סתמא דמתניתין וגם מהרמב"ם [פט"ו מטו"צ] רק דהר"ש והרא"ש והר"ב נקטו דמתניתין מיירי שנטלן אחר שקצה וטח. מדקאמר במתניתין חזר נגע לבית. דמשמע שנטלן לאחר שקצה וטח. דמשמע שאחר שבנאן בבית האחר. לא הי' חסר רק חזרה. ורבותא קמ"נ תנא. אע"ג שלא נטלן עד אחר שקצה וטח. דבשעה שנטלן כבר הוסרו האבנים המנוגעים מהבית. אפ"ה מחשבו האבנים שנטל זקוקים לטומא'. ולפיכך בחזרה נגע להבית נטמאו גם הם: ונ"ל עוד פשוט. דה"ה בנטל מבית המוסגר עצים ועפר ובנאן בבית אחר. וחזרה נגע להבית הראשון הר"ז מקעקע העפר והעצים שבנה מהבית השני. רק תנא אבנים משום סיפא. מדבעי למתני בסיפא חזרה נגע להאבנים. והרי בעפר ועצים א"א שיחזור בהן נגע. דהנגע צריך שיוולד בהאבנים עצמן [כפי"ב מ"ג]. ואף לבתר מה שכתבנו שם דסגי בשהנגע היא על הטיט שכנגד אבנים. עכ"פ אם העפר הוא מבית הראשון. ונולד בו נגע נגד אבני בית השני. לא שייך בו לשון חזרה. מדלא אתיילד ריעותא לבית הראשון כלל. מדעיקר הנגע בהאבנים תליא. ורק מדמחובר הטיט בהאבן מחשב הנגע שבו כאילו נולד בהאבנים עצמן ולהכי מדנקט בסיפא אבנים נקט גם ברישא הכי: ומה"ט נ"ל נמי דנקט במשנתנו אבנים לשון רבים. ג"כ משום סיפא נקט הכי. מדבעי למנקט חזרה נגע להאבנים והרי כל חזרה בבתים הוא בב' גריסין [כספי"ב]. והב' גריסין צריכין שיהיו על ב' אבנים [כפי"ב מ"ג]: והא דלא קאמר נותץ את האבנים. היינו משום דגם בית מנוגע בעצמו א"צ לכתת ולשבר האבנים והעצים. עד אשר דק לעפר. אלא שמהרס הבנין כולו. ומנתק כל חלקיו זה מזה. וכמ"ש הרמב"ן [ויקרא י"א פל"ה]. דמלת נתוץ אינו לשון כתיתה. כמו שרגילין קצת לפתרו צערשטאססען. וזה טעות אלא יפה תרגם החכם איינרייססען. דהיינו הריסת הבנין כולו וכמ"ש הרמב"ן. וכן מוכח לע"ד דהרי בתנור וכיריים נמי כתיב יחוץ. ואפ"ה אמרינן [כלים פ"ה מ"ז] דסגי בשחולקו לג'. אלמא דנתיצה רק לשון הירוס משמע. וא"כ ה"נ הכא ולפיכך באותן האבנים שלקח מהבית השני לא שייך לשון נתיצה. רק שייך בהם לשון חליצה. ועוד נראה פשוט דכשבולט כזית מאבנים הננו לחלול הבית השני נטמא כל אשר בבית השני כשחזרה הנגע להבית הראשון. אבל כשלא חזרה. הרי גם בבית הראשון טהור. ואיך יטמאו האבנים שנטל משם בעוד הנגע שם. דדוקא האבנים שבהן הנגע שחלצן מהמוסגר. מטמאין הבית שנכנסו בו [וכלעיל סימן כ"ב] אע"ג שלא חזרה הנגע להבית. אבל לא שאר אבני בית המוסגר:

ברע"ב ד"ה מלבנים. כמין לבנים כו'. תימה דהא משמע לעיל פי"ב מ"ב דלבנים אינן בכלל אבניו דכתיב גבי ונתץ ועמש"כ שם וכ"כ הרמב"ם בחבורו פי"ד ה"ח. ואולי קודם שנתלבנו הוו כמו טיט בעלמא ובכלל עפר ע"ש בתוי"ט ד"ה ועפר: