יראו בתחילה. אפילו בנגע שהיה בהם קודם שבאו לידי ישראל. דהאי בגד הוה חזי לנגעים, אלא שרשותו של נכרי היתה מעכבת, הלכך ימים שהיה בהן הנגע בעודו ברשות הנכרי אינן עולים לו מן המנין, ומשבא לרשות ישראל ייראה בתחלה:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
קנבוס הוא לקנבא בל' ערבי והוא עשב יצא ממנו שער דומה לפשתן מפורסם אצל ההמון והבגדי' הנעשים ממנו ידועים וכבר ידעת השרש שלא יטמא בנגעים זולת צמר ופשתים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
צמר גמלים וצמר רחלים כו'. בת"כ יליף מבגד צמר. לפי שאין קרוי צמר סתם אלא צמר רחלים וכמ"ש בשם הירושלמי ברפ"ט דכלאים:
הלוקח בגדים מן העכו"ם יראו בתחלה ר"ל אם בשעה שקנה מהן הבגדים. מצא בהן נגע שכבר הוא בהן. נחשבי' כאילו השתא הוא תחלה שלהן. דהיינו כאילו נולדו השתא כשהן של ישראל:
אמנם ההיכר בין פשתן לקנבוס אף כשהן חוטין כמעט דומין זל"ז. אפ"ה משונה קנבוס מפשתן בו' דברים. (א) בתמונת גרעין הזרע. שזרע פשתן הוא בגדלו רק כגרעין דוחן. ורק שהדוחן עגול וזרע הפשתן הוא ארוך קצת. יותר מדוחן. ויש לו עוקץ מזה ומזה בב' קצוותי' משא"כ זרע הקנבוס הוא גס וגדול יותר מזרע פשתן וכל גרעין זרע שלו הוא בעל ג' יזויות כתמונת ערמון ובוך עקקען: (ב) בתמונת הצמח שתמונת צמח הפשתן הוא בד דק ארוך. ובהבד הזה גדלים זוג זוג עלים קטנים כגודל שעורה קטנה בכל אורך הבד. משא"כ צמח הקנבוס הוא בד עב וחזק יותר מבד של פשתן. ובכל אורך הבד גדלים ענפים קטנים. ובראש כל ענף גדלים ג' עלים גדולים משוכים כעלי ערבה. ורק שעלי הקנבוס קצרים בארכן מעלי ערבה. (ג) בחוזק החוטין הנטווים מהן. חוטי הקנבוס אינן מתנתקין כ"כ מהר כחוטי פשתן. (ד) השערות שמהן נטוו החוטין כשהן של קנבוס הם ארוכים טפי וחזקין טפי מאותן של חוטי הפשתן. (ה) כשידליקו החוט הנטווה. אם הוא של פשתן יכבה מהר בעוד שהחוט הקנבוס הולך ודולק וזה מחמת שמנונית יתירה שטמון בגדולו [ועי' בי"ד ססי' ש"ב]. (ו) אולם בש"ס ורש"י [זבחים י"ח ב'] נזכר עוד סי' שבין פשתן לקנבוס. באופן הצמח מהגרעין. שבפשתן מכל גרעין עולה בד א' משא"כ בקנבוס עולה מכל גרעין כמה בדים. ובש"ס [יומא ע"א ב'] דברי רש"י שם משובשים וכמדומה שכצ"ל בד בד. הוא הפשתן שאין לבדיו ענפים אלא עלין וכו'. והפשתן אינו בא רק מהבד וכו' והיינו האופן הב' שזכרנו למעלה. אלא שרש"י פי' דמה"ט נקרא בד בד.
