הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, מֻתָּר בָּעֲלִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבָּיִת. הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה, מֻתָּר בַּבָּיִת:

הנודר מן הבית מותר בעלייה דר"מ כו':הנודר מן המטה מותר בדרגש דברי רבי כו':הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר כו':דרגש מטה קטנה נותנין אותה לפני המטה הגדולה שנקראת מטה כמו הסולם שעולין בו אל המטה הגדולה וכבר בארנו בפ"ה ממסכת עירובין שהבתים ודומיהן ממקומות הדירה היוצאות חוץ מן המדינה אם היו קרובים מן המדינה ע' אמה או פחות מהם הרי הם מתחברות אל המדינה ונמדוד אותם כולם בריבוע ואז מודדין חוץ מן המרובע אלפים אמה לכל רוח והוא תחום שבת הנקרא תחום העיר ואלו המקומות הנוספים שנתוספו אל המדינה כשנרבע מסוף הבתים היוצאים ממנה נקרא עבור העיר דהוא כמו המדינה ודינו כדין המדינה וכבר בארנו זה וציירנו בו צורה במקומו: ואגף הוא נטילת הדלת מגזירת יגיפו הדלתות ואין הלכה כרבי מאיר בכל מה שאמר:

וחכמים אומרים עלייה בכלל הבית. ונראה דחכמים מודים בחדר ויציע דלא הוו בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר חדר ויציע [כדתנן בריש פרק ד' דב"ב] אלמא בלשון בני אדם לא הוו בכלל בית. הרא"ש ועיין מ"ש שם בב"ב:

הנודר מן העלייה כו'. דברי הכל. רש"י: