רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו כו': זה מבואר. וכבר ידעת שהנזירות שלשים יום:
נחלת הכלל
נָזִיר ג׳ · ז׳
מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ, אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם, וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתָּיִם:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה נָזִיר ג׳ ז׳, מתוך מסכת נָזִיר שבסדר נשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17אלו מעידים שנדר וכו'. אע"פ שבמשנה גרסי' שנזר בזי"ן אין להגיה בלשון הר"ב שכן גם לשונו בדל"ת במשנה י"א פ"ד דעדיות ושם אף במשנה הגירסא בדל"ת ויש ספרים דגרסי התם נמי בזיי"ן ומה שפי' הר"ב והוא אומר שלא נדר כלל א"נ (מודה) [צ"ל באומר] אינו יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א"נ ששותק ובאו שתי הכתות יחד דלא הוי שתיקתו כהודאתו דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישות זו את זו. תוס':
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · נָזִיר ג׳ ז׳
א׳
סותר את הכל ול"א בכהאי גוונא מקצת יום ככולו, מדלא הביא קרבנותיו עדיין:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · נָזִיר ג׳ ז׳
א׳
במשנה ובה"א כו' שיהא נזיר שתים. נ"ל דדוקא בכה"ג שהכחשה היא בנזירות חלוקות. אבל אם אחת אומרת שקבל עליו סתם נזירות וא' אומרת ששים יום הוי נזיר לששים עי' לעיל (ח) בסוגיא דרואין אה"ק כאילו מלאה חרדל ותבין החילוק. וק"ל גם בגוונא דמתניתין. דהא ע"כ ל"א דספק נזירות להקל אלא משום דלא מעייל נפשיה לספיקא. או כדר"ט דל"נ נזירות אלא להפלאה כמבואר בנדרים (יט ב) מה דלא שייכא הכא. ותרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא או דרבנן ולא מוקמינן אחזקה עי' יבמות (לא). ועי' כתובות (כו ב) תד"ה אנן:
נחלת הכלל · Vilna Edition