אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת:

טוען. על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד, טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו:

אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כו': אין מפנין מבית לבית אבל מפנה כו': מבית לבית פי' מבית זה לבית אחר

ואמר מפנה הוא לחצרו רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר וכשהכלים הם לצורך המועד כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה מביאין אותן מבית האומן:

אין לוקחים בתים ועבדים ובהמה אלא לצורך המועד. פירש התוספת דרבותא קמ"ל דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד אבל כל שאינו לצורך המועד ה"ה אפילו שאר דברים דאסור דהא במשנה דלקמן אסרו למכור פירות אלא לצורך המועד. וצ"ע אי צריך בהאי צנעה כמו בההיא דפירות כדלקמן. ע"כ. והמגיד כתב דשאר דברים אפילו שאינו צריך להם במועד רשאי הוא לקנותו בצנעה לפי שמקח וממכר אינו אסור דבר תורה אפילו ביום טוב. ולפיכך במועד כל שהוא צריך לו או להשתכר שמוצא בזול מותר הוא לקנותו. אבל בתים ועבדים ובהמה כיון דאוושי ואוושא מלתא לא התירו לקנות אלא לצורך המועד או לצורך המוכר. ושדות וכרמים דאוושא נמי לא תנא לפי שא"ל בהן לצורך המועד ולא תנא מה שצריך לעשות בו מלאכה קודם שיהנה ממנו ועיין משנה דלקמן:

[*בתים עבדים ובהמה. כן גי' הר"ב וכן הוא בסדר המשנה בגמ' אבל הרי"ף והרא"ש גרסי אבנים וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ויהיב התם טעמא דצורך המועד משכחת בכותל הנוטה לנפול ויש סכנה דסותרו ובונהו ביו"ט ולא די בסתירה דאם לא יבנה לא יסתור ובהגהת אשר"י כתב כן בשם הא"ז]:

שאין לו מה יאכל. מצינן למימר דפרושי קא מפרש. ומיהו בגמ' דייק [מההיא או שאין לו כו' דמשנה ד' פרק דלקמן] דה"ק א"נ מי שאין לו מה יאכל מותר שישכיר עצמו אע"פ שאין המלאכה לצורך המועד כדי להחיות את נפשו. הר"ן:

אין מפנין כו'. פירש הר"ב כלים או תבואה שאינן לצורך המועד טור סי' תקל"ה וטעמא נראה משום טרחא ואתי למנועי משמחת יום טוב:

אבל מפנה לחצרו. כתב הר"ב לבית אחר כו' אבל מבית לבית דרך רשות הרבים לא והיינו רישא וכבר פירשה אלא דלעיל נקט סתם רחוק כלשון הר"ן במשנה והכא נקט ר"ה כמו שמבארו הר"ן בגמ':

אין מביאין כלים מבית האומן. שיחשבו הרואים שבעל הבית נתנם לתקן אותם במועד ויאמרו שהאומן תיקנם במועד. הר"ן: