כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְּכַחֲצִי פְרָס. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִּרְבִיעִית. זֶה חֹמֶר בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין מִבַּמִּקְוֶה, שֶׁעָשׂוּ בוֹ שְׁאָר הַמַּשְׁקִין כַּמָּיִם:
הטקסט מוצג עם ניקוד
קלמרין. כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר״ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד:
לא אצטרך שאבאר כל פעם שהוא אמנם רצה לומר במשקים שבעה משקים וכבר ביארנו בראש טהרות שחצי פרס כביצה ומחצה וביארנו מדת הרביעית פעמים רבות והיות האוכלים כולן מצטרפים קצתן לקצתן וכן המשקים להשלים מהם השיעור מאמרו (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל ואמר (שם) וכל משקה אשר ישתה וגו' אמנם המקוה לא ישלם שיעורו בשאר משקים אמנם צריך שיהיו מ' סאה כולם מים לאמרו השם יתעלה (שם) מקוה מים ולשון ספרי מקוה מים לא מקוה כל המשקין כולם ולזה יפסלו המשקין כולן המקוה אם נשתנה מראהו כמו שקדם ולא יוסיף בשיעורו כמו שביארנו:
כל האוכלין מצטרפין. משנה היא במעילה בפרק קדשי מזבח [משנה ה] ואגב זה חומר בשותה משקין טמאין דסיפא. תנייה הכא. הר"ש:
כל האוכלים מצטרפין לפסול כו'. כתב הר"ב דכתיב מכל האוכל וגו'. וכ"כ הרמב"ם. ואינה אלא אסמכתא שפסול הגויה מי"ח דבר הן שגזרו. כדאיתא פ"ק דשבת בפי' הר"ב:
[*כל המשקין. פי' הר"ב ז' משקין כו'. ושנויין במ"ד פ"ו דמכשירין וכרבי יהושע דבמ"ב פי"א דתרומות]:
בכחצי פרס. ל' הר"ב שהן שני ביצים לרש"י וביצה ומחצה לדברי הרמב"ם ובפ"ח דעירובין מסיק כהרמב"ם ועיין מ"ש שם:
