מִדּוֹת א׳ · ה׳

על ארבע פנותיו נגד הזוית ממש:

ומ"ש הר"ב ורתוי"ט שהיו ראשי הקורות יוצאות במקום החול ולא במקום הקודש, כדי שלא לעבור על לא תטע לך כל עץ וגו'. תמהני הרי בכותלי מקדש גופי' הי' טורות ארזים (כר"ה ד"ד א'). וכ"כ בעמודי מטבחיים היו רביעיות של עץ על גביהן (כתמיד פ"ג מ"ה). וכמו כן בפתחה של עלייה שעל ההיכל. היו בנויים בו כלונסאות של ארז (כלקמן פ"ד מ"ה ועי' עוד פ"ג מ"ח). גם בל"ז לא ידעתי מנ"ל לרבותינו הנ"ל שהפספסין של עץ היו אולי היו מאבן בולטות מהכתלים או מהרצפה, וכן משמע נמי מרמב"ם בפירושו למדות שכתב שעושין אותן הפספסין מכל דבר. ובעיקר העניין ל"מ הי' נ"ל דדוקא בב' לריעותא שיהי' העץ מחובר בבניין. וגם יהי' ראש הקורה בולט מהבניין, אז לבד אסור משום לא תטע לך עץ. דאז הוה דומיא דנטיעה. מדמחוברת ובולטת. משא"כ בעץ שבכותלי המקדש אף שהיו מחוברין ואחוזים בהבניין. עכ"פ לא היו ראשי הקורות בולטין לאויר [דרק לא משוקעין בבניינא היו הקורות שבביהמ"ק בבית שני (כר"ה ד"ד א'), אלא היו הקורות ההם מגולין ונראות מבחוץ, אבל עכ"פ לא היו בולטות ראשיהן לאויר. וכ"כ בכלונסאות שבעליית ההיכל מאן יימר שהיו מחוברות בהבניין ושהיו ראשי הכלונסאות בולטות לאויר. וכ"כ הרביעיות שעל עמודי הננסין אף שהיו בולטות לאויר, מאן יימר שהיו מחוברות בבניין. ולהכי שרי. ויש ראיה לזה דבעי תרתי לריעותא מרמב"ם (פ"א מבחירה ה"ט), שכ' וז"ל אין בונין בו עץ בולט וכו'. דבונין היינו מחובר, וש"מ דתרתי בעינן. בולט ומחובר. ואפשר עוד דכל שאין העץ מחובר בקרקע ממש, רק בחומה או בעמוד המחובר לקרקע, שרי. ואע"ג דכל תלוש המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (כתוס' שבועות דמ"ב ב') דבשאל בית ונשרף פטור משבועה דאורייתא מדהו"ל כקרקע (ועי' מ"ש שלהי שביעית בבועז אות ג'). הכא שאני דלא תטע לך אמר רחמנא, ובעינן דומיא דנטיעה דמחובר לקרקע ממש, וכל שמחובר בדבר המחובר לקרקע. לא הו"ל כנטיעה. ובזה יתורצו כל הקושיות שהקשו הראשונים איך הותרו הכלונסאות שמכותל היכל לכותל אולם, ומהכלונסאות שבעליית ההיכל, ומראשי פספסים דמשנתינו ושקבועות בעזרה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים, וכ"כ בעליית ההיכל. וכ"כ לשכת כה"ג שהיתה של עץ. ולפ"ד מתורץ הכל ברחבה בס"ד. וכן משמע קצת דעת המפרש (תמיד דכ"ח ב' ד"ה עמודים)

במשנה ופתח היה לו לחיל. בריש תמיד (כ"ו ב') הגירסא לחול. וכן לקמן במשנה ז' במפרש שם ז' משמע דגורס לחול: