מְנָחוֹת ה׳ · ט׳

הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בַּתַּנּוּר, לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח וּמַאֲפֵה רְעָפִים וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח. הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה, לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן אֶחָד:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מְנָחוֹת ה׳ ט׳, מתוך מסכת מְנָחוֹת שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

האומר הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח כו': כופח מקום שפיתת קדרה אחר שמסירין האש מאותו המוקד ונותנין שם העיסה והיא נאפת ומעשה תנור הוא שמחממין אבן קשה ושברי חרס עד שיתבלנו ומשליכים עליהן העיסה וכופין עליה כלי ונאפית בו: רעפי' טיבול"ש בלע"ז: ויורות הערביים גומא בארץ טוחה בטיט כמו קדרה ומסיקין האש בתוכה עד שתלבן ומשליכין בה העיסה ואלו הענינים ידועים אצלנו בכפרים ובשדות ואמר רחמנא בקרבן מאפה תנור וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סולת חלות מצות וגו' ור' יהודה אומר אלו השני מינים שתי קרבנות מביא זה או זה ור' שמעון נותן אותן קרבן אחד ואמר שמביא שיעור קרבנו משני המינים אם ירצה. והלכה כרבי יהודה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

לא יביא מחצה כו'. דת"ר קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי לך ולא ב' וג' א"ל ר"ש וכי נאמר קרבן קרבן ב' פעמים כו'. ור"י כיון דכתיב בשמן בשמן [הפסיק הענין שאין באין כאחת] כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ור"ש אי לא כתב בשמן בשמן הו"א דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל. ונ"ל דלר"ש איצטריך קרבן לומר דרשאי להביא מחצה כו' ועיין בפרק י"ג משנה ג' ]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מְנָחוֹת ה׳ ט׳

א׳
ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה אפילו מה שנאכל לכהנים:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מְנָחוֹת ה׳ ט׳

א׳
במשנה הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח כו'. לכאורה אפי' אמר הרי עלי מנחת מאפה סתם ל"י מכל הני כיון דילפינן מדכתיב מאפה תנור. הרי לא גילתה התורה שיוכל להתנדב זולת מאפה תנור. ואמרי' לעיל (ס' ב') ת"ל אלה אין לי אלא אלה:
ב׳
שם במשנה יורות הערביים. עי' פי' הרמב"ם והרע"ב. וכן מפורש במשנה עצמה בפ"ה דכלים מ"י:
ג׳
שם ברע"ב ד"ה רעפים כו'. ומסיקין אותן בכבשן. גם תנור וכופח מסיקין בכבשן והוא גמר מלאכתו עי' שבת (קכ"ה). ונראה שיש חסרון בדבריו וכוונתו למה שפי' הרמב"ם ומאפה רעפים (כ"נ דצ"ל) הוא שמחממין אבן קשה כו':
נחלת הכלל · Vilna Edition