מְנָחוֹת ה׳ · ד׳

וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, פְּסָלָהּ. לְבוֹנָה, יִלְקְטֶנָּה. נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. נָתַן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי, לֹא פְסָלָהּ:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מְנָחוֹת ה׳ ד׳, מתוך מסכת מְנָחוֹת שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

היא אינה מן המובחר. שאינה מחמצת יפה. לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

וחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה כו': [נתן כלי] ע"ג כלי ר"ל שיתן כלי שיש בו שמן על הכלי שיש בו המנחה לא פסלה ואין אנו אומרים כבר עבר על מה שאמר לא יתן עליה שמן לפי שהכוונה לשם שלא יבלול הסולת או הקמח בשמן:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

וחייב על השמן וכו'. פירש הר"ב אם נתנו על מנחת חוטא. או על מנחת קנאות דבהו כתיב לאו משא"כ באינך:

נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה. יליף בברייתא דרחמנא קרייה חטאת כלומר דאפי' נתן חטאת קרויה. וכתיב היא למעוטי דתפסול אם נתן ופוסל אני בשמן שא"א ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה:

נתן כלי. לשון הר"ב שיש בו שמן על גבי מנחת חוטא וכן ל' רש"י וחדא חדא מתרי תרי נקטי דה"ה לבונה וה"ה על מנחת קנאות. וכן הרמב"ם בפירושו כתב שמן ובחבורו פי"ב מה' מה"ק כתב שמן או לבונה:

על גבי כלי לא פסלה. פי' הר"ב שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת יליף לה בברייתא מדכתיב עליה משמע בגופה ופירש"י עד שיערב כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו שהכונה שלא יבלול וכו'. והיינו דבחבורו העתיק נתן כלי כו' על גביהן:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מְנָחוֹת ה׳ ד׳

א׳
רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר שמתוך שנתחמץ השאור מחדש לא יחמץ העיסה של העשרונות יפה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מְנָחוֹת ה׳ ד׳

א׳
במשנה נתן כלי ע"ג כלי לא פסלה. לשון הרע"ב ול"א הרי עבר כו' וכ"כ הרמב"ם בפי' ובחבורו פי"ב מהל' מעה"ק ה"ח. ולכאורה מדתני גבי שיריה אינו עובר. והכא לא תני רק לא פסלה משמע דעובר מיהא. וכבר דקדק בזה הלח"מ שם ונ"ל דהם מפרשים כאן ע"ד שפי' הגמרא בסנהדרין על הא דבחדא מתני' תני שם מאכילין אותו שעורים ובאידך תני לחם צר. דבתרוייהו עבדינן תרוייהון ומה שחסר זה גילה זה ויגיד עליו ריעו. וכה"ג כתבתי בשבת (קנ"ה) בד"ה אר"ה ע"ש. ודע דהל"ל לפרש בהא דנתן כלי ע"ג כלי דתרתי קתני ואו או קאמר. ור"ל נתן כלי ע"ג גופא דמנחה. או שנתן השמן ע"ג הכלי שהמנחה בתוכה. אך לשון הרמב"ם בפי' ל"מ כן:
נחלת הכלל · Vilna Edition