הַקֹּמֶץ, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הָעִשָּׂרוֹן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַיַּיִן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:

כשר. דאין זו חשובה מחשבה, דבטלה דעתו אצל כל אדם:

הקומץ מיעוטו מעכב את רובו העשרון מעוטו כו': אמר רחמנא מלא קומצו וכשהוא חסר ממנו שום דבר פסול וכן העשרון שאין מביאין מנחה אלא עמו כמו שזכרנו שאם היתה שום מנחה בפחות מעשרון היא פסולה וכן יין של נסכים ושמן של מנחות שכל זמן שיחסר שום דבר מן המנחה אפילו כל שהוא שזה מעכב וכבר זכרנו שיעור הנסכים בתחלת המסכת הזאת וכן בארנו בפרק הראשון שאינו פחות מלוג שמן לעשרון מנחה וכן סולת ושמן של מנחה מעכבים זה את זה שנאמר מגרשה ומשמנה אבל הקומץ והלבונה הוא ענין מבואר מפשוטו של מקרא והרים ממנו בקומצו:

הקומץ מעוטו מעכב את רובו. כתב הר"ב דאמר רחמנא מלא קומצו. וכ"כ הרמב"ם וקשה דילמא למצוה ולא לעכב אבל בגמ' א"ק. מלא קמצו תרי זימני ופירש"י בויקרא חד במנחת נדבה וחד במנחת חוטא. חד למצוה. וחד לעכב. ע"כ:

עשרון מעוטו מעכב את רובו. גמרא מ"ט א"ק מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה. פירש"י מרבויא [דה"א]. כ"כ ד' י"ט:

היין מיעוטו מעכב את רובו. גמרא ככה פירש"י בנסכים [כתיב] ככה יעשה לשור האחד בפ' שלח לך:

השמן מעוטו מעכב את רובו. גמרא דמנחת נסכים ככה. דמנחת נדבה אמר קרא ומשמנה פירש"י דף י"ט ה"א יתירה:

הסלת והשמן מעכבין זא"ז. כתב הר"ב דכתיב מגרשה ומשמנה וכ"כ הרמב"ם. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא ובגמרא מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות] מגרשה ומשמנה [במנחת העומר] ופירש"י שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ וכ"כ התוספות וכן בדף י"ט בד"ה ושאני התם:

הקומץ והלבונה מעכבים זה את זה. כתב הר"ב דכתיב והרים וגו' על כל לבונתה וכ"כ הרמב"ם. וקשה מנלן לעכב. ובגמרא על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה פירש"י שנה הכתוב לעכב: