מְנָחוֹת ג׳ · ה׳

הַקֹּמֶץ, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הָעִשָּׂרוֹן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַיַּיִן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מְנָחוֹת ג׳ ה׳, מתוך מסכת מְנָחוֹת שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

כשר. דאין זו חשובה מחשבה, דבטלה דעתו אצל כל אדם:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

הקומץ מיעוטו מעכב את רובו העשרון מעוטו כו': אמר רחמנא מלא קומצו וכשהוא חסר ממנו שום דבר פסול וכן העשרון שאין מביאין מנחה אלא עמו כמו שזכרנו שאם היתה שום מנחה בפחות מעשרון היא פסולה וכן יין של נסכים ושמן של מנחות שכל זמן שיחסר שום דבר מן המנחה אפילו כל שהוא שזה מעכב וכבר זכרנו שיעור הנסכים בתחלת המסכת הזאת וכן בארנו בפרק הראשון שאינו פחות מלוג שמן לעשרון מנחה וכן סולת ושמן של מנחה מעכבים זה את זה שנאמר מגרשה ומשמנה אבל הקומץ והלבונה הוא ענין מבואר מפשוטו של מקרא והרים ממנו בקומצו:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הקומץ מעוטו מעכב את רובו. כתב הר"ב דאמר רחמנא מלא קומצו. וכ"כ הרמב"ם וקשה דילמא למצוה ולא לעכב אבל בגמ' א"ק. מלא קמצו תרי זימני ופירש"י בויקרא חד במנחת נדבה וחד במנחת חוטא. חד למצוה. וחד לעכב. ע"כ:

עשרון מעוטו מעכב את רובו. גמרא מ"ט א"ק מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה. פירש"י מרבויא [דה"א]. כ"כ ד' י"ט:

היין מיעוטו מעכב את רובו. גמרא ככה פירש"י בנסכים [כתיב] ככה יעשה לשור האחד בפ' שלח לך:

השמן מעוטו מעכב את רובו. גמרא דמנחת נסכים ככה. דמנחת נדבה אמר קרא ומשמנה פירש"י דף י"ט ה"א יתירה:

הסלת והשמן מעכבין זא"ז. כתב הר"ב דכתיב מגרשה ומשמנה וכ"כ הרמב"ם. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא ובגמרא מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות] מגרשה ומשמנה [במנחת העומר] ופירש"י שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ וכ"כ התוספות וכן בדף י"ט בד"ה ושאני התם:

הקומץ והלבונה מעכבים זה את זה. כתב הר"ב דכתיב והרים וגו' על כל לבונתה וכ"כ הרמב"ם. וקשה מנלן לעכב. ובגמרא על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה פירש"י שנה הכתוב לעכב:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מְנָחוֹת ג׳ ה׳

א׳
שאין אכילה והקטרה מצטרפין אף דכבר תנא ליה לעיל [פ"א מ' ד]. קמ"ל הכא. דאפילו לר"א. לא תימא דמדרבנן פסל ברישא. דגזיר מחשבה שלא כדרכה אטו כדרכה. וא"כ כמו כן לגזר הכא פחות מכזית אטו כזית. קמ"ל הכא דלעיל מדאורייתא פסול מדרבייא רחמנא אם האכל יאכל. בב' אכילות הכתוב מדבר. אכילת אדם ואכילת מזבח שיהיו שניהן שוין, משא"כ הכא דלא רבייה קרא. כשר:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913