מְנָחוֹת י״ג · א׳

עשרונים יביא שנים כולה פשיטא. רק סיפא קמ"ל בשלא ידע כמה פירש.:

כך הגיה בנ"ק בש"ס. אמנם הגי' שלפנינו הוא כך. פשיטא. ומשני מיעוט עשרונות שתים אצטרכא ליה. ופירש אאמ"ו הגזצוק"ל בגליון הש"ס שלו. דסד"א דאף דלא יגרע מב' עכ"פ יוסיף על ב'. עכלה"ט. ובני ע"ר הגאבדק"ק לאנדסבערג שליט"א הוסיף לחזק דברי אאמ"ו הגזצוק"ל דהרי לחזקיה מתני' כרבנן אתיא. דקטן והביא גדול יצא [כרתוי"ט מ"ט] ולהכי קמ"ל דזהו דוקא במסופק כמה פירש בנדרו. משא"כ בעשרונים אין כאן ספק. דלא מחית אינש נפשיה לספיקא. כב' כתות בנות [קידושין דנ"א וס"ד. ונדרים ס"א ב']. ואילה"ק דכאן משמע דמיעוט רבים ב' לא פחות ולא יותר. ולמה כ' הרמב"ם [פ"ז מלולב] דהא דאמרינן ערבי שנים היינו רק שלא יפחות. אבל רשאי להוסיף. י"ל דהכא בנדרים שאני דהולכין אחר לשון בנ"א. אף שבלשון תורה יש בדבריו משמעות אחר [כנדרים ד"ל ע"ב] ורק לר' יאשי' [שם דמ"ט] אף בנדרים הלך אחר לשון תורה בין להקל בין להחמיר. ועי' ר"ן שם ד"ה ירושלמי. ע"כ דברי בני הרב הנ"ל שליט"א:

במשנה פירשתי וא"י איזה מהן כו' עפרש"י. ובמשניות הגי' וא"י מה פירשתי. וגם גי' זו יש לכוונה ע"ד פרש"י. ופי' הרע"ב לא מחוור:

שם ברע"ב ד"ה פרשתי כו' והשאר יהא לנדבה כ"כ רש"י. וכן פרש"י לקמן בדברי ת"ק דרבי. והתו"ח גמגם ע"ד הרע"ב ע"ש. ול"נ דמש"כ והשאר נדבה ר"ל דאף שלא נתחייבתי אלא בפחות. השאר מנדב אני לנדרי שיהיה יותר גדול על מה שנדרתי והיינו כמו קטן והביא גדול דלרבנן יצא והוא כאוקימתא דרב אשי לקמן (ק"ו ב'). וזה ע"ד שפירשתי בס"ד בנזיר (נ"ט ב') במשנה והעולה נדבה שבדברי ב"ז ע"ש: