מְנָחוֹת י׳ · ז׳

החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל כו': כבר בארנו פעמים שהכוסמין חטה מדברית ושבולת שועל ושיפון שני מיני שעורין וכבר בארנו בתחלת חלה שאלו המינים בלבד הם נקראים לחם ומצטרפין זה עם זה עד שיהא מכולן שיעור חלה ונאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו' כמו שנא' בחלה והיה באכלכם מלחם הארץ וכתב בסיפרי ראשית קצירכם שתהא תחלה לכל הנקצרים ר"ל מנחת העומר לפיכך אינו מותר לקצור שום דבר מחמשת המינים קודם קצירת העומר והוא ענין מה שאמר השרישו [גי' יעב"ץ: קודם העומר] מותר לקצור אותו אחר קצירת העומר ומה שהוא גרגרים מפוזרים בארץ בשעת קצירת העומר ונקצר ואותן הגרגרים לא השרישו ואחר כך השרישו אינן מותרים לקצור אותן עד שקוצרים העומר מהשנה הבאה וכבר זכרנו זו ההלכה בעלמא בתחילת מס' חלה.

חייבין בחלה. טעמא פי' הר"ב בריש מסכת חלה:

ומצטרפין זה עם זה. כתב הר"ב ולא שיצטרפו כולן יחד כו' אלא החטין וכו' והשעורים כו'. ושאר המינין עיין במ"ב פ"ד דחלה ושם בפי' הר"ב. וכתבו התוס' וא"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה. כדתנן בריש כלאים. היאך הן מצטרפין. הא תנן [בסוף] פרק שני דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה. לפי שעיסותיהן דומות זו לזו. כדאיתא בירושלמי בפרק בתרא דחלה. ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפ"ע כדי חיוב חלה. אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו והכי מוכח בתוספתא דחלה וכו':

ואסורין בחדש. כתב הר"ב דגמר מפסח מה להלן כו' כדתנן במשנה ה' פ"ב דפסחים:

מלפני הפסח וכו'. כבר הארכתי בזה בס"ד בחילוף הגרסאות בריש מסכת חלה:

ואם השרישו כו'. כתב הר"ב דכתיב אשר תזרע בשדה משעה שנזרע ונשרש בשדה. מדכתיב בשדה דייקינן לה בגמרא דצריך השרשה: